הימים הנוראים של תחילת תשפ"ז Terrible days at the beginning of October
English follows
קשר הדמים
אלה ימים נוראיים, תחילת אוקטובר. כאילו לא די לנו ב"ימים הנוראים" שבין ראש השנה החדשה, הבאה עלינו לטובה, ובין יום הכיפורים, עכשיו נוספו לנו עוד ימים קשים.
בשנת 2025, בטקס לציון 80 שנה לשחרור הורינו וחברינו לארגון, הנחנו זרים בשם הארגון שלנו: אחד ליד המצבה הכללית – האובליסק, והשני ליד המצבה היהודית משנת 1946. אבי רפאל אולבסקי זכרו לברכה, הוא שהיה אחראי להצבת המצבה ולטקסט המופיע עליה. לצידו סייע חייל הבריגדה היהודית יהושע בגון ז"ל, איש יקר.
בשעת צער הושיט הכוח הצבאי היהודי יד עוזרת לניצולי ברגן-בלזן. זהו דפוס התנהגות שחוזר על עצמו.
אלא שבטבח הנוראי של 7 באוקטובר 2023, היה זה דווקא המיגזר האזרחי שהיה ראשון להתייצב בעוטף עזה, לפני שצה"ל כולו הבין והתארגן להשיב מלחמה.
כך שהיה לי ברור מאוד, שבאפריל 2025, הנחתי עם הזרים ובשם הארגון את תמונתו המלבבת של כפיר ביבס הי"ד, תינוק ג׳ינג׳י וחייכן. החיוך המתוק בקע מבין הזרים בניגוד משווע. כשעזבנו, הוא נותר מאחור כנציגנו בבית הקברות הנוראי הזה.
כפיר הפך לסמל, המייצג את תמימות הילדים שנרצחו בברגן-בלזן, ולא רק שם.
ליד התמונה הנחנו סטיקר של סרן עומר נאוטרה הי"ד, שנפל ב-7.10.2023. המורשת של סבו וסבתו כניצולי שואה היוו חלק מרכזי בזהותו ובציונות שלו, והם אלו שהניעו אותו לדחות את לימודיו באוניברסיטה בארצות הברית, לעלות כחייל בודד מניו יורק ולהתגייס כמפקד טנק בצה"ל כדי להגן על המדינה. לדאבון הלב הוא נפל בהגנת העוטף כבר ביום הראשון וגופתו נחטפה. עומר היה מנהיג אמיתי.
השילוב המצמרר של עומר וכפיר ביחד במקום הנורא הזה גרם לאנשים טובים להגיע ולהניח עוד פרחים.
מאז הטבח אנו מוחרמים בידי קומץ אנשים בהנהלה בבלזן, שאני בז להם עמוקות.
הקשר המזעזע בין הטבח בישראל לבין הרציחות בברגן-בלזן מחייב אותנו למחשבה עמוקה אודות העם היהודי ומדינת ישראל.
אריה אולבסקי
יו"ר ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל
The Blood Bond
These are terrible days, the beginning of October. As if the "Days of Awe" between the New Year (may it be a good one for us) and Yom Kippur were not enough, more hard days have now been added.
In 2025, at the ceremony marking 80 years since the liberation of our parents and of our fellow members of the organization, we laid wreaths on behalf of our organization: one at the general memorial, the obelisk, and the other at the Jewish memorial from 1946. My father, Raphael Olewski, of blessed memory, was responsible for erecting that memorial and for the text inscribed on it. He was assisted by Jewish Brigade soldier Yehoshua Bagon, of blessed memory, a dear man.
In a time of sorrow, the Jewish military force extended a helping hand to the survivors of Bergen-Belsen. This is a pattern of behavior that repeats itself.
Yet in the horrific massacre of October 7, 2023, it was precisely the civilian sector that was first to stand up in the communities near Gaza, before the IDF as a whole understood what was happening and organized to fight back.
So it was very clear to me that in April 2025, together with the wreaths and on behalf of the organization, I would lay the heartwarming photograph of Kfir Bibas, may God avenge his blood, a smiling red-haired baby. His sweet smile broke through between the wreaths in glaring contrast. When we left, he remained behind as our representative in that terrible cemetery.
Kfir has become a symbol of the innocence of the children who were murdered in Bergen-Belsen, and not only there.
Next to the photograph we placed a sticker of Captain Omer Neutra, may God avenge his blood, who fell on October 7, 2023. The legacy of his grandparents as Holocaust survivors was a central part of his identity and his Zionism. It was what moved him to postpone his university studies in the United States, immigrate to Israel from New York as a lone soldier, and enlist as a tank commander in the IDF to defend the country. Tragically, he fell defending the Gaza border communities on the very first day, and his body was abducted. Omer was a true leader.
The chilling combination of Omer and Kfir together in that terrible place moved good people to come and lay more flowers.
Since the massacre, we have been boycotted by a handful of people in the Belsen memorial's management, whom I deeply despise.
The shocking connection between the massacre in Israel and the murders in Bergen-Belsen obliges us to reflect deeply on the Jewish people and the State of Israel.
Arie Olewski
Chairman