80 שנה לעיתון הראשון של שארית הפליטה בגרמניה לאחר השואה
It's 80 Years For Unzer Sztyme
Scroll down for English text
80 שנה ל"אוּנדְזֶער שְטִימֶע" (קוֹלֵנוּ)
העיתון הראשון של שארית הפליטה בגרמניה לאחר השואה
ב־12 ביולי 1945 לפני 80 שנה, הופיע הגיליון הראשון של "אוּנדְזֶער שְטִימֶע" (קוֹלֵנוּ) בכתב-יד ובסְטֶנְסִיל בעיר המחוז הסמוכה למחנה בֶּרגֶן-בֶּלזֶן המשוחרר – צֶלֶה. כתב-העת יצא ביידיש, שפת הניצולים בברגן-בלזן – מחנה העקורים הגדול ביותר באירופה, זמן קצר לאחר השחרור ב-15 באפריל 1945 בידי הצבא הבריטי. הגיליון הראשון נכתב ביד, הועתק במכונת שכפול והופיע ב-150 עותקים בלבד. ב-2010 חודשה הופעת העיתון בעברית ובאנגלית בישראל ובעולם.
שלושת הגיליונות הבאים של העיתון הופיעו פעם בחודש ואף הם נכתבו בכתב-יד ושוכפלו. מנובמבר 1945 ואילך, לאחר שהתקבלה תרומה של שלוש מכונות כתיבה, הודפסו בהן העיתונים, שוכפלו באמצעות סְטֶנְסִיל ויצאו לאור מדי שבועיים. המחסור בנייר עיתון לא איפשר את הוצאתם בצורה סדירה. החל בגיליון השישי, שנדפס בינואר 1946, הופיע העיתון כ"ביטאון שארית הפליטה באיזור הבריטי". מחודש אוגוסט 1946 ואילך החל העיתון להופיע בדפוס בזכות מכונת דפוס שתרמה ההתאחדות הניו-יורקית של סופרים יהודים New York) .(Association of Jewish Writers האותיות העבריות ניקנו לאחר מכן בעזרת תרומות אחרות. "אוּנדְזֶער שְטִימֶע" הופיע במשך שנתיים ויותר. הגיליון ה-24 שלו, בחודש אוקטובר 1947, היה גיליונו האחרון.
שפת היידיש הייתה שפת האֵם ולשון התקשורת והדיבור העיקרית של העקורים היהודים, ועל כן שלטה גם ברוב הפרסומים, בפעילויות התרבות ובפעילות הציבורית בכלל. "אוּנדְזֶער שְטִימֶע" ("קולנו") היה כלי הביטוי הרשמי של הוועד המרכזי של שארית הפליטה באזור הכיבוש הבריטי בגרמניה. יוזמי העיתון היו רפאל אוֹלֶבסְקִי [לימים – יו"ר ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל] ודוד רוזֶנטַל, שחלמו על הוצאת עיתון כזה עוד כשהיו במחנה אושוויץ… אליהם הצטרף פאול טְרֶפּמַן. השלושה היו ציונים.
"אוּנדְזֶער שְטִימֶע" הופיע ביידיש באותיות עבריות, אך כותרתו הודפסה גם באותיות לטיניות ולאחר מכן גם באנגלית. מאמרים חשובים הופיעו בו לעתים גם באנגלית. מטרתו הייתה להביע את דאגות הניצולים ואת רצונותיהם, לשמש שופרה הרשמי של מנהיגות ברגן-בלזן כלפי פנים וכלפי חוץ, לעודד את השיח היהודי בין הניצולים לבין אנשים מארצות חוץ ולהביא לפני הניצולים את התרבות היהודית במיטבה ואת הרעיונות הבולטים של הלאומיות היהודית. במשך השנתיים גדל "אוּנדְזֶער שְטִימֶע" הן בהיקפו והן במגוון הנושאים שעסק בהם. רוב הניצולים היהודים באזור הבריטי קראו אותו ואף רבים מחוץ לאזור. אוֹלֶבסְקִי, טרפמן ורוזנטל היו העורכים בכל תקופת הוצאתו לאור והם שהעניקו לו את הגוון הציוני. חלק נכבד בכל גיליון הוקדש לחדשות בענייני ארץ ישראל והציונות במאמרים ובתמונות. עם זאת היה העיתון פתוח לנושאים שונים ופירסם מאמרים של כותבים מגרמניה ומחוצה לה. בין המשתתפים בו אפשר למצוא סופרים ומשוררים יידיים ידועים כמו מֶלֶך רַוִויטְש (Rawitch) ממונטריאול, לַייוִויק (Leiwick) ויעקב זרובבל מתל אביב. צוטטו בעיתון גם מאמרים של מנהיגים יהודים וציונים בעלי דעות שונות מרחבי העולם.
על פי ספר המחקר "לקראת חיים חדשים" מאת פרופ' חגית לבסקי, ספרי יד ושם.
משנת 2010 החל הארגון בישראל להוציא לאור עיתון בשם הקול שלנו – OUR VOICE – וביידיש אונדזער שטימע. שם זה נבחר כמחווה של כבוד לכתב העת שיצא לאור במחנה העקורים ברגן-בלזן בגרמניה מיד לאחר השחרור, ובכך היה לכתב העת היהודי הראשון בגרמניה שלאחר השואה. העיתון משמש במה לחברים הניצולים כמו גם לבני הדור השני והשלישי. מתפרסמים בו מאמרים שנכתבים בידי חברים או חוקרים מישראל ומחו"ל. העיתון הוא בתפוצה בינלאומית, ומביא את המאמרים שבו גם בשפה האנגלית כדי ליצור גשר עם הקוראים בחו"ל.
80 Years of "Unzer Sztyme" (Our Voice)
The First Newspaper of the survivors of the Holocaust in Germany
On July 12, 1945, 80 years ago, the first issue of "Unzer Sztyme" (Our Voice) appeared in handwriting in Celle – the district town adjacent to the liberated Bergen-Belsen camp. The magazine was published in Yiddish, the language of the survivors of Bergen-Belsen – the largest DP camp in Europe, shortly after the liberation on April 15, 1945 by the British Army. The first issue was written by hand, copied on a duplicating machine and appeared in only 150 copies. In 2010, the newspaper was republished in Hebrew and English in Israel and around the world.
The next three issues of the newspaper appeared once a month and were also handwritten and duplicated. From November 1945 onwards, after getting a donation of three typewriters, the newspapers were printed on them, duplicated and published every two weeks. The shortage of newsprint did not allow for their regular publication. Starting with the sixth issue, printed in January 1946, the newspaper appeared as "The She'erit HaPleita Journal in the British Zone." From August 1946 onwards, the newspaper began to appear in print thanks to a printing press donated by the New York Association of Jewish Writers. The Hebrew letters were later purchased with other donations. "Unzer Sztyme" appeared for more than two years. Its 24th issue, in October 1947, was its last issue.
Yiddish was the mother tongue and the main language of communication and speech of the Jewish displaced persons, and therefore dominated most publications, cultural activities and public activity in general. "Unzer Sztyme" ("Our Voice") was the official means of expression of the Central Committee of the She'erit HaPleita in the British occupied zone in Germany. The initiators of the newspaper were Rafael Olewski [later – chairman of the She'erit HaPleita organization in Bergen-Belsen in Israel] and David Rosenthal, who dreamed of publishing such a newspaper while they were still in Auschwitz… They were joined by Paul Trepman. All three were Zionists.
"Unzer Sztyme" appeared in Yiddish in Hebrew letters, but its title was also printed in Latin letters and later in English. Important articles sometimes appeared in English as well. Its purpose was to express the concerns of the survivors and their wishes, to serve as the official mouthpiece of the Bergen-Belsen leadership both internally and externally, to encourage Jewish discourse between the survivors and people from foreign countries, and to bring the best of Jewish culture and the prominent ideas of Jewish nationalism to the survivors. Over the two years, "Unzer Sztyme" grew both in scope and in the variety of topics it dealt with. Most Jewish survivors in the British zone read it, as did many outside the zone. Olewski, Trepman, and Rosenthal were the editors throughout its publication period, and it was they who gave it its Zionist tone. A significant portion of each issue was devoted to news about the Land of Israel and Zionism in articles and pictures. However, the newspaper was open to various topics and published articles by writers from Germany and abroad. Among its participants were well-known Yiddish writers and poets such as Melech Ravitch from Montreal, Leiwick and Jacob Zerubavel from Tel Aviv. The newspaper also quoted articles by Jewish leaders and Zionists with different opinions from around the world.
[According to the research book "Towards a New Life" by Prof. Hagit Lavsky, Yad Vashem Books.]
Since 2010, the organization in Israel has been publishing a newspaper called OUR VOICE. This name was chosen as a tribute to the magazine that was published in the Bergen-Belsen DP camp in Germany immediately after the liberation, making it the first Jewish magazine in Germany after the Holocaust. The current newspaper serves as a platform for surviving members as well as second and third generation members. It publishes articles written by members or researchers from Israel and abroad. The newspaper is distributed internationally and also publishes its articles in English to create a bridge with readers abroad.