מה קרה בברגן-בלזן בשנת 2025? What happened in Bergen-Belsen 2025

Scroll down for English

מה קרה בברגן-בלזן 2025 – הסיפור המלא
דו"ח לחברים מאת אריה אולבסקי, יו"ר, ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן ישראל

חלק 1

כאשר מישהו עובד עם בן אדם אחר בשותפות במשך עשרות שנים, יש ביניהם מערכת יחסים שעם הזמן מתבססת על אמון. במשך עשרות שנים הייתה מערכת יחסים כזו בין אנשי אתר הזיכרון ברגן-בלזן לבין אנשי הארגון הישראלי. מי שאיישו את התפקידים בשני המוסדות היו אנשים טובים ואמינים.

זה נשבר לפני כחמש שנים. אנחנו נתנו לד"ר גריגלבסקי, מנהלת קרן הזיכרון, כרטיס פתוח, ועבדנו איתה כפי שאנו רגילים – בידיים נקיות ובאמון מלא. ארחנו אותה בשמחה ובכבוד בישראל והפגשנו אותה עם עשרות מחברינו. אבל בסוף 2023, בעוד אחותי יוכי ריץ-אולבסקי עומדת בראש הארגון בישראל, משהו השתנה לרעה בנידרזקסן.

זה התחיל בהחלטה גרמנית שרירותית וחד-צדדית שלא להעניק ליוכי את זכות הנאום ליד המצבה היהודית, כפי שהיה נהוג זמן רב.

להחלטה המוזרה של קרן ההנצחה היו 2 תומכים יהודים: אחד אמריקני ואחד גרמני. להחלטה האומללה הזו היו עוד אחראים: שרת החינוך וראש ממשלת נידרזקסן, שיש להם אחריות מיניסטריאלית על פעילות הפקידים שלהם.

לרקע הזה נוסף הטבח המזעזע של 7 באוקטובר 2023, אבל זה לא שינה את ההחלטה הבירוקרטית הגרמנית. בישראל היינו במצב מלחמה, מצב שאירופה לא מכירה למזלה הטוב כבר 80 שנה. תנו לי לעצור כאן כדי להסביר מה פירוש מלחמה.

מיטב הצעירים בישראל, וגם הרבה מאוד מבוגרים במילואים, נלחמו יום-יום ברוצחים הארורים. הרבה חיילים שלנו נפלו שם. ישראל היא מדינה קטנה, וכולם מכירים את כולם. החטוף המשפחתי שלנו הוא סרן עומר נאוטרה שנרצח בטנק שלו וגופתו נחטפה לעזה, כדי לנהל עליה משא ומתן. אין גבול לשפלות הלא אנושית הזו.

הבן שלי גויס למילואים מאז אותו יום ועד היום. אין לו עבודה לחזור אליה, אין לו אפשרות לתכנן את חייו כאיש צעיר, לא לחפש מגורים ולא לבנות את עתידו. תשוו את זה לחיי הצעירים בגרמניה.

בכל אזעקה בגלל ירי טילים מעזה, ובמשך יותר משנה, היינו צריכים לרדת ברגל במדרגות 2 קומות, ולהיכנס למקלט למשך 10 דקות. זה הזמן שלוקח לטיל או למיירט שלו לסיים את הנפילה מלמעלה. לא היה אימייל אחד שנאלצתי לכתוב לגרמניה, שהצלחתי לסיים בלי לרדת פעם אחת למקלט. חיינו ברולטה רוסית, ולמזלי הטוב היה לנו מזל שלא להיפגע ישירות. בעוטף עזה היה הרס מוחלט אחרי הזוועות הנאציות שהם חוו שם.

הקהילה של יוצאי בלזן בישראל שילמה מחיר דמים כבר ביום הראשון. בן לדור שלישי נרצח כשהגן על ביתו ובן אחר נפצע קשה. ניצולים רבים נאלצו להתפנות מביתם, וכשחזרו סוף-סוף הוא היה שרוף והרוס.

ובכל זמן המלחמה שלנו, בקרן ההנצחה משחקים איתנו בשקרים והתחמקויות: המנכ"לית, העוזרת שלה, ומעל לכל, בראש הפירמידה, ראש ממשלת נידרזקסן והשרה המבורג.

* * *

לאחר מותה של יוכי התלבטתי אם לקבל את בקשת הנהלת הארגון לעמוד בראש הארגון. כשהחלטתי בחיוב, ידעתי שהגיע הזמן לשינויים. מתוך הגינות הודעתי על המדיניות האסרטיבית החדשה גם למי שנחשבו עדיין לשותפינו בברגן-בלזן. היו אנשים שם שקיבלו את המדיניות הזו בברכה. אלה שהזזנו להם את הגבינה, ראו בכך איום, ובחרו להתעלם מכך. טעות.

ביקשנו בצורה ישירה להגיע לטקס הזיכרון במאי 2024 ולדבר שם. היה לנו מה לומר, כארגון ניצולי בלזן הגדול ביותר בעולם, בוודאי אחרי טבח 7 באוקטובר. בוודאי לאחר שהיה זה תורה של יוכי לדבר, ואני נכנסתי לנעליה.

קיבלנו תשובות מתחמקות, וזה לא הריח טוב. עבר אז לא נתנו לנו לדבר שם. טעות.

במקביל החלה הקרן להזמין ניצולים ישראלים בלי ליידע אותנו. מעל לראשינו ומאחורי גבינו. מי עובד ככה כגנב בלילה? הרי אנחנו הארגון היציג של הניצולים הישראלים. הבנו שד"ר גריגלבסקי החליטה פתאום לפרק את העבודה עם מסגרות רשמיות ויציגות, שעובדות קשה במשך כל השנים כדי לטפל בניצולים. זו היתה הכרזת מלחמה על הארגון. טעות.

אבל מתוך אחריות לקשר שהיה, ומתוך רצון להבין את המצב, הגעתי לגרמניה במאי 2024 אחרי הטקס השנתי לפגישה עם ד"ר גריגלבסקי כדי להציג את עמדתנו ולקבל תשובות. השרה המבורג גם ביקשה להיות נוכחת.

ב-8 במאי 2024 נפגשתי בהנובר עם השרה וצוות של עוזרות, וכן עם ד"ר גריגלבסקי ועוזרותיה הצמודות שטפאני ביליב ועוד מישהי בשם קתרין אונגר. במשך שעה וחצי שפכתי את לבי ופרשתי בפניהן את הטענות שלנו בגילוי לב שהן לא היו מוכנות לו. כדוגמה לשיתוף פעולה שהיה יכול להתקיים, הצעתי לה לארגן טיסת שכר ישירה מתל-אביב להנובר כדי להקל על הניצולים להגיע. הם לא חשבו על זה. השרה התלהבה מהרעיון. כלום לא קרה בסופו של דבר…

הדבר היחיד שהיה לשרה המבורג לומר בסוף היה: "בבקשה, אל תלך יותר לתקשורת". היא חזרה על זה עוד פעמיים. טעות?

אני לא מאשים אותה, היא פוליטיקאית, אולי חסרת רגישות ולב, ותקשורת טובה זה מה שחשוב לה. כל הנשים סביבי היו עסוקות ברשימות אינסופיות בזמן שדיברתי. אף אחת לא העיזה להסתכל בעיניי. גם זה אומר משהו.

מאז חיכינו לטקס לציון 80 שנה לשחרור ברגן-בלזן. מחילופי האימיילים שלנו עד לסוף השנה נודע לנו שהתוכנית לטקס עדיין איננה מוכנה, למרות שהם העתיקו את הפורמט מהטקס לפני עשור. אז, אגב, דיבר ליד האובליסק נציג הארגון הישראלי. אבל "השנה יש קונספט חדש": על במת האובליסק, הבמה המרכזית, ינאמו רק 2 ניצולי בלזן, אחד מהם מישראל, "שזו תהיה הפעם האחרונה שלהם להגיע לבלזן". התחלנו לחפש ניצולים שיעמדו בנסיעה הלא קלה הזו, שיהיו בריאים ושיהיו מסוגלים לייצג את מדיניות הארגון שלנו.

אבל בידינו היה מידע אמין אחר. ההנהלה שלנו התקשתה להאמין לו, ולכן ביקשנו להגיע ולדבר פנים אל פנים כדי להבין מה באמת קורה.

ב-29 באוקטובר 2024 הגעתי עם סגניתי ריקי זאבי לפגישה עם ד"ר גריגלבסקי במשרדי קרן ההנצחה ב-צלה. אליה הצטרפה, כמובן, שטפאני ביליב. ישבנו באולם ישיבות ליד שולחן גדול, ובכל הפגישה הזו הן לא רשמו ולו מילה אחת. טעות.

הבענו רצון טוב, אולי בפעם האחרונה, לסייע ולעזור, ובתנאי מפורש שנהיה שותפים למידע. שאלנו שאלות לוגיסטיות לגבי סידורי מלון, מימון טיסות וסדר יום. חוץ מלגבי המלון לא היו תשובות נחרצות, גם לא בשלב זה של השנה.

בשיחה הבנו שלא יהיו 2 ניצולים שידברו באובליסק, אלא רק ניצול מישראל.

שאלנו מי עוד ידבר באובליסק. שאלה לגיטימית, שאם אין לך מה להסתיר, אין בעיה לענות עליה.

אבל ד"ר גריגלבסקי החלה לגמגם.

שאלנו האם ייתכן שמישהו שאיננו ניצול, ידבר שם.

בסופו של דבר ד"ר גריגלבסקי אמרה ש"מנחם רוזנזפט מארה"ב יהיה שם". מנחם הוא יליד מחנה העקורים ברגן-בלזן אך לא ניצול.

שאלנו מה זה אומר "יהיה".

אחרי התפתלויות נוספות היא השיבה שהוא אכן ידבר במקום ניצול אחר.

התפלאנו מדוע זה הוסתר מאיתנו עד כה, ומה קרה ל"קונספט".

ברגע זה הד"ר גריגלבסקי פרצה בדמעות וברחה מן החדר. שטפאני נותרה איתנו, ולא רצה אחריה כדי לבדוק מה שלומה.

כל זה היה מוזר מאוד.

לאחר רבע שעה וסיגריה עצבנית, ד"ר גריגלבסקי חזרה לאולם, ועקבות הבכי ניכרו עליה היטב.

היא פתחה בהתוודות: "הבטחתי למנחם לפני שנתיים שהוא ידבר באובליסק. עשיתי כל כך הרבה טעויות במקום לעבוד איתכם. מהיום והלאה נעבוד ביחד".

היה מביך מאוד. כל ההתחמקויות, השקרים ומשיכת הזמן היו כדי להסוות עניין כזה, שניתן לפתרון הגיוני? טעות.

וכל הרצון הטוב שלנו שנתקבל באטימות גרמנית מזעזעת? טעות.

ותחושת הבגידה הנוראית באמון? טעות.

במהלך מה שחשבנו שהוא שיחה פתוחה, דרשנו להיות חלק מהדיונים שלהם; אולי נוכל לתרום משהו מישראל.

ד"ר גריגלבסקי עשתה כל שביכולתה כדי להרתיע אותנו מרעיון כזה, ואמרה שאנשים מהמועצה המייעצת הבינלאומית לא יכולים להיות שם.

אה, יש יוצא מן הכלל אחד: מר מנחם רוזנזפט. אבל "הוא רק משקיף והוא לא יכול לדבר שם אם מישהו לא שואל אותו" – זה מה שד"ר גריגלבסקי אמרה לנו.

ולמרות זאת, במטרה להציג רצון טוב שלנו, ויתרנו על בקשתנו.

קיבלנו הבטחה שתוך שבועיים נראה שינויים. לא קויימה. טעות.

כל השאר הוא היסטוריה. כמובן שלא השתנה דבר.

מה שכן השתנה הוא שבמהלך החודשים הראשונים של 2025 קיבלנו פניות מצד ניצולים שלא פנו אליהם, מצד ילידי מחנה העקורים שלא הוזמנו ובני הדור השני שהקשר הגרמני איתם נותק. כולם כעסו מאוד על ההתנהלות הזו. משום מה, כולם ביקשו שהארגון הישראלי יסייע להם…

אבל תיראו מה מצאנו באתר הרשמי של הקרן:

חברי מועצת המנהלים של הקרן הם:

• ג'וליה ווילי המבורג, שרת התרבות והחינוך של סקסוניה התחתונה, יו"ר (סגן: המזכיר הקבוע מרקו הרטריך)
• ברברה אוטה-קינסט, MdL (חברת CDU בפרלמנט של מדינת סקסוניה התחתונה) (סגן: ינס נאקה, MdL)
• כריסטוף ברטמן, MdL (חבר SPD בפרלמנט של מדינת סקסוניה התחתונה) (סגן: ד"ר סילקה לסמן, MdL)
• לנה נזומה, MdL (חברת Bündnis 90/Die Grünen בפרלמנט של מדינת סקסוניה התחתונה) (סגן: אווה ויהוף, MdL)
• ד"ר טניה קוהלר (כלא וולפנביטל/משרד המשפטים של סקסוניה התחתונה) (סגן: כריסטין מאייר)
• ד"ר אולריך הסלהוף (משרד האוצר של סקסוניה התחתונה) (סגן: אין)
• ד"ר בריטה בופף (מזכירה בוועדה הפדרלית לתרבות ותקשורת) (סגן: חנה ליבר)
• מיכאל פירסט (פדרציית הקהילות היהודיות של סקסוניה התחתונה) (סגנית: מרינה יאלובאג'ה)
• פרופ' מנחם צ. רוזנזפט, הפדרציה העולמית של אגודות ברגן-בלזן (ארה"ב), יו"ר המועצה המייעצת של הקרן, (סגן: מיכאל גנדר, איגוד יוזמות הזיכרון והזיכרון בסקסוניה התחתונה, סגן יו"ר המועצה המייעצת של הקרן). משום מה אינו מוצג כמשקיף!

חברי המועצה המייעצת הבאים משתתפים בישיבות המועצה בתפקיד מייעץ:

• ג'נין מרקס-מואיז [צרפת]
• דיטמר סדלצ'ק (איגוד יוזמות הזיכרון והזיכרון בסקסוניה התחתונה)
• קריסטל טרוב (קרן זיכרון הגירוש, צרפת)

עד כאן.

אז שלושה אנשים נוספים נמצאים בישיבת המועצה, שניים מצרפת! אף אחד לא מישראל!

אם השקרים האלה אינם עמדה אנטי-ישראלית, אז מה הם?

איך אפשר להמשיך לעבוד יחד?

 

חלק 2

הויכוח הלגיטימי עם ד"ר גריגלבסקי נבע מכך שהיא נכנסה ללא ידע, נסיון או רצון לעסוק בנושא – להרפתקאה של הארוע לשנת ה-80 בהסתמך רק על סביבתה הקרובה – פקידות זוטרות שלכאורה אינן חפות מאיבה כלפי הארגון הישראלי. אם ראש הממשלה וייל דרש שנושא השתתפות הארגון הישראלי יטופל "בשקט", היה כנראה מי שהבטיח לה שזה אכן יקרה. אם יש מי שהכשיל אותה, עליה לחפש מתחת לאפה.

אולם היה ויכוח עקרוני באשר להשתתפות הדור השני בקבלת החלטות בברגן-בלזן. מורת הרוח הגלויה של ילידי בלזן בישראל ובעולם ואיתם המוני בני דור שני מחוסר התוכניות לשיתופם בפעילות באתר הזיכרון, צפה השנה בכל הכוח. הרבה פעמים שאלתי את ד"ר גריגלבסקי האם יש להם תוכניות לעתיד הקרוב. בקרן העדיפו להתעלם מקהל זה, אולי בגלל שלאנשים מסויימים זה היה נוח, ייתכן גם שהיו להם מניעים לא טהורים, אולי גם אישיים.

בשנת 2009 פורסמה בברלין הצהרת מורשת הניצולים. עדי הראייה האחרונים לזוועות הנאצים דיברו שם. בסיום ההצהרה הם ביקשו מהצעירים להמשיך במאבקם נגד האידיאולוגיה הנאצית.

בנובמבר 2012 פרסמו הניצולים בברגן-בלזן את ההצהרה על מורשתם של ניצולי ברגן-בלזן. הם אמרו שם שהם מפקידים את חווית הזוועות של המקום הזה בידי אלה שיבואו אחריהם. עם זאת, במשך כמעט 15 שנה, כמעט חצי דור, חיכינו לשווא.

שני אירועים היסטוריים אלה "נשכחו" בידי הקרן.

אנחנו -בני הדור השני – כבר קשישים, והדור השלישי כבר מגיע והדור הרביעי מתדפק על הדלת.

מאחר שכולנו נתקלנו בשרירות לב, אטימות והתחמקויות, המסקנה המתבקשת היא שרק גרמנים לא יכולים עוד לנהל את המקום הקדוש הזה.

בגרמניה החדשה של היום, הימין הקיצוני שוב צובר כוחות. וגם היום, הרוב הדומם נשאר בשקט בבית.

האם ייתכן שהממשלה עלולה לחשוב ש-80 שנה מספיקות כדי להתעסק במורשת הזיכרון? אולי לפוליטיקאים והפקידים הממונים נמאס מההתחייבויות הללו?

רוב הזמן הגרמנים מעסיקים אותנו בבייראט בשיחות ודיונים חסרי תועלת; ומה שבאמת מפריע להם הוא התדמית שלהם בתקשורת.

ממשלת גרמניה הפקידה את האתר הפדרלי הרשמי שלה בברגן-בלזן – אולי מוטב לומר הפקירה – בידי סקסוניה התחתונה. אם סקסוניה התחתונה אינה מסוגלת לנהל אותו כראוי, היא מוותרת בכך על התפקיד ההיסטורי. ואם גרמניה לא מתקצבת מספיק אתר הזה, האם זה מאותת שהאחריות שלה הסתיימה?

אולי זו הסיבה שד"ר גריגלבסקי לא רוצה לתת השפעה בידי הדור השני; אולי זה מה שנקרא קול אדוניו?

ובכן, וכך אמרתי לד"ר גריגלבסקי שוב ושוב, אתם מתעסקים עם הדור הלא נכון!

בישראל החלטנו שלא נוותר על מחאה באתר הזיכרון ברגן-בלזן.

החלטנו שנגיע לטקס כדי להפגין נוכחות, נכבד את האתר עצמו אבל נפגין את דעתנו בציבור על להקה של אנשים חסרי אחריות מוסרית והיסטורית שמתחילה בד"ר גריגלבסקי ועוזרותיה, ומגיעה עד לחסרי האונים השרה וילי המבורג וראש הממשלה הציני שטפן וייל.

בגרמניה פרצה היסטריה סביב הגעתנו. נרמוז רק שהועלתה הצעה אידיוטית לגבי אפשרות להתנכל לי. לי, דור שני לניצולי בלזן! שמשטרה גרמנית תעצור אותי בברגן-בלזן לאחר 80 שנה!

לקראת הטקס פירסמה הקרן ב-1 באפריל 2025 הודעה בזויה ובה התריעה מפני האפשרויות שאריה אולבסקי, היו"ר הנבחר של ארגון שארית הפליטה בישראל, ינסה ליצור קשר עם ניצולים וילידי ברגן-בלזן. וואו! איזה איום!

וכך נכתב במכתב זה: "טקס הנצחה הוא אירוע מרכזי, ולכן בהכרח יהיו דעות ונקודות מבט שונות לגבי אופן הטיפול בו. הארגון, ההתאחדות הישראלית של הניצולים, לא מסכים עם הגישה שלנו".

ואם אכן יש דעות שונות, מה לגבי האופציה לשקול אותן ולנהל איתנו דיון רציני ואמיתי? כלום.

המכתב העלוב מציג אותי כאגו-מניאק שרוצה לדבר בכל מחיר ליד האובליסק, למרות שהנהלת הארכון הסמיכה אותי לדבר בשם חברי הארגון. לפחות הארגון שלנו איננו פייק, יש לו התנהלות חוקית והנהלה שדנה ומאשרת ליו"ר את תחומי פעילותו. הלוואי שהיו עוד ארגונים כאלה בקרן.

חתומים עליו 3 אנשים ובהם ד"ר גריגלבסקי, שמתוך פחד מיהרו לפרסם אותו ולהפוך את הארוע לרדיפה אישית אחריי.

הוא מציג "קונספט" חדש ומסביר שהוחלט לכבד את ילידי ברגן-בלזן בנאומים שם. ומה לגבי הפליק-פלאק של ה"קונספט" המקורי? אף מילה.

מה לגבי ה"קונספט" החדש שנתפר בזריזות ובמיוחד כדי לכסות על המחדל שד"ר גריגלבסקי התוודתה עליו? מתי היא אמרה אמת? עתה או באוקטובר 2024? והאם מה שקרה באוקטובר 2024 היה איפוא גם הצגה שיקרית?

ההודעה העלובה הזו מצביעה על שטויות שמישהו הפחיד בהן את אנשי הקרן ואלה החתומים על ההודעה. היא ממקדת שנאה כלפיי באופן אישי, ולכן יש מקום לחשוד שיש פה גם רדיפה אישית. מי הטיפש שם שפוחד ממני?

היה ברור שהקרן מאבדת את זה. מי מרעיל שם את האווירה נגד ישראל, ולמעשה מחרים את הניצולים היהודים של בלזן בישראל? האם זו איננה אנטישמיות בתחפושת חדשה?

חלק 3

ביום הטקס, 27.4.2025, מחוץ לכניסה לאתר ברגן-בלזן ישבנו בשקט ליד שולחן קטן, ותלינו כרזות במחאה על הניסיון הגרמני להשתיק את הקול המייצג את ניצולי בלזן בישראל. מסביבנו הסתובב כשפן הממהר מ"עליזה בארץ הפלאות" ד"ר וויוודה, האחראי בממשלת נידרזקסן לטקסים, האדם שהיה האחראי הממשלתי לקבלת ההחלטה לגבינו.

בתור לצהריים באוהל האוכל ניגשה אלי ד"ר גריגלבסקי, ואמרה בשקט:

"באתי לומר שלום."

"שלום".

ואז, מאחר שנשתרר שקט, אמרתי לה בצורה הכי ישירה: "אני בז לך! אישית נראית לי פעם אדם טוב, אבל בחרת בצד הלא נכון של ההיסטוריה, ואת תשלמי על כך. ציפיתי שתתפטרי מרצונך, אבל אני מצפה שהממונים עלייך יפטרו אותך."

אין לי ספק שזה פגע בה. אני מאמין שהיא העריכה אותי בצורה חיובית עד אז, והבינה שבחרתי את המילים בקפידה. יכולתי להשתמש במילים בוטות אחרות אבל בוז אקדמאי הוא בוז שפוגע מאוד באקדמאי. היא הדמות היחידה שאיתה היה לנו קשר רצוף. היא מייצגת את ברגן-בלזן עבורנו, גם אם לכאורה היא בוגדת בייעודה. היא זו שאם היה לה טיפת יושרה – לא אומץ – הייתה אמורה להטות את הכף לצידנו. והיא לא הייתה שם כשהיינו זקוקים לה.

מכל התקופה שחלפה מאז ספטמבר 2023, ומכל התלונות שהגיעו אלינו, ניתן להבין שד"ר גריגלבסקי היא אשה חכמה, אבל מקומה הנכון הוא במכון היסטורי כלשהו. היא נכשלה לחלוטין בתפקיד גדול עליה – ניהול. היא ריכוזית מדי, לא יודעת לבזר סמכויות והצליחה לחבל במערכת היחסים העדינה בין ברגן-בלזן לבין הארגונים בישראל, בצרפת ועוד. היא נסמכת יותר מדי על עוזרותיה הצמודות ואינה מבינה שהן תורמות לאסונה. אם הן שמשפיעות על ד"ר גריגלבסקי, מישהו אחר חייב להחליט אם הן ראויות להמשיך בעבודתן שם.

ולמרות זאת, ד"ר גריגלבסקי היא הנושאת באחריות. נקודה.

 

הטקס עצמו עבר בשקט. המחאה שלנו התבטאה בכך שבעת פתיחת נאומו הנבוב של ראש הממשלה וייל, קמתי בשקט, וצעדתי לאחור עם דגל ישראל ביד. אליי הצטרפו ילדיה של אחותי יוכי ז"ל, איילת ואורי, וסגניתי ריקי זאבי עם בעלה יוסי, שהוא יליד ברגן-בלזן.

ישיבת הבייראט של הקרן – שאנו חברים בה – לאחר הטקס, נקבעה לא ליום שני, כרגיל, אלא ליום שלישי, היום שבו נתבקשנו לחזור הבייתה. כמובן, גם זאת לא הוחלט בהתיעצות איתנו. טעות.
קיימו לנו שם ללא בושה משפט שדה קצר בנוכחות צד אחד בלבד… כל כך צפוי! וכמה מחברי המועצה באמת הוטעו והאמינו ל"עובדות" שהוצגו…

האם המועד הזה נקבע כך כדי שלא נשתתף? כמה נמוך אפשר לרדת? האם לא מובן שחובה לתאם אותה איתנו, שלוקח לנו יום שלם לחזור לישראל, ולא עם האירופים, שחוזרים הביתה בקלות? האם שוב ניתן לחשוד שמישהו טיפש תיכנן את זה? כמה אפשר לחשוד כאן בטיפשות? ומי נושא באחריות לכל זה?

אז מה היה לנו כאן?

הדרת הארגון הישראלי שלנו בשנתיים האחרונות היא חרפה למארגני הטקס האחרון ולשותפיהם.

הוא בוצע ללא בושה על ידי ד"ר אלקה גריגלבסקי ובהנהגתו הכושלת של ראש הממשלה וייל.

ראש ממשלה שאינו מסוגל להורות לפקידיו ולשרה שלו מה לעשות אינו ראוי לאמון שלנו. הוא יכול להיות "גאה" ששמו תמיד יהיה קשור לאויביה הרעים של ישראל.

אגב, עדיין לא קיבלנו תשובות מדוע לא הזמינו אותנו במאי 2024…

יש הרבה מאוד שאלות שתלויות באוויר ללא תשובה.

האם ד"ר גריגלבסקי עדיין מאמינה שיש לה יועצות טובות?

האם נדרשה להשיב על שאלות מטעם ראש הממשלה וייל לגבי אפשרות לפתור בדרך הגיונית ומכובדת את השריפה שהיא הציתה? ואם נדרשה, מה השיבה?

האם ראש ממשלת נידרזקסן לשעבר, ד"ר שטפן וייל, חושב שהוא יכול להמשיך למלא תפקידים ציבוריים כשידיו מגואלות בלכלוך פוליטי בתוך ברגן-בלזן? ואם הוא לא חושב כך, האם ניסה למנוע את המחדל ההיסטורי הנוראי הזה של שנאה אנטי ישראלית? ומה היו התשובות שקיבל מן הכפופות לו – השרה המבורג וד"ר גריגלבסקי? ואם לא קיבל תשובות – מה עשה? ואם כן קיבל תשובות, מה עשה?

מה תפקידה של שרת החינוך וילי המבורג בכל המחדל הזה? האם היא ניסתה למנוע את המחדל ההיסטורי הנוראי הזה של שנאה אנטי ישראלית? ומה היו התשובות שקיבלה מן הכפופה לו – ד"ר גריגלבסקי? ואם לא קיבלה תשובות – מה עשתה? ואם כן קיבלה תשובות, מה עשתה? האם היא יכולה להמשיך בתפקידה כאילו כלום לא קרה?

האם ייתכן שלד"ר וויוודה, האחראי על הטקסים, יש יד במחדל הזה? האם לא יכול היה למנוע אותו? האם הוא יכול להמשיך בתפקידו כאילו כלום לא קרה?

האם נראה למישהו מהחבורה הזו שברגן-בלזן יכול להמשיך בלי הניצולים בישראל? האם הם מבינים שבכך הם בעצם פשעו נגד הקורבנות האומללים שקבורים שם? שהם בגדו בכבוד של המתים הקדושים – ושל הניצולים שהעבירו את הלפיד לדור הבא?

אין ספק שהחבורה הזו בנידרזקסן מוטה כנגד ישראל – ושלא יטרחו לנפנף באהדה שהם רוחשים לישראל, אם הם מועלים בצוואת המתים והניצולים – ביצעה פשע שינאה נגד יהודים ניצולי בלזן בישראל. היא בגדה בכל מה שברגן-בלזן אמור לסמל. היא נתנה יד ביודעין להחרמת הניצולים בישראל – למעשה – שוב, כמו במאה שעברה – להחרמת יהודים באשר הם.

המחדל הזה לא קרה עדיין באף אתר זיכרון אחר לשואה בגרמניה, ונידרזקסן וד"ר גריגלבסקי יכולות "להתגאות" בראשוניות הזו.

אז אולי יש לנו היסטוריונית בראש הקרן [למרות שזו שאלה טובה האם היא אכן הקדישה את זמנה למחקר על ברגן-בלזן או למחקר בנושא אחר] אבל הניהול גרוע.

וד"ר גריגלבסקי יכולה לציין בגאווה שמעתה והלאה האתר הקדוש של ברגן-בלזן יהיה נקי מיהודים ישראלים. תקופת הניהול שלה הייתה הרת אסון למגעים עם הניצולים ולדורות הבאים. יש לנו עדויות מכל רחבי העולם. באיזה גודל של אותיות שחורות היא רוצה ששמה יופיע לנצח  בהיסטוריה של ברגן-בלזן? היא תישא את הבושה הזו על מצחה בכל מקום שאליו תלך.

ניסינו כל שביכולתנו למנוע את המצב הזה. אבל אחרי ששמענו כל כך הרבה שקרים החלטנו שמספיק.

מעולם לא "זכה" אף אחד מהארגונים ליחס משפיל כל כך. "פתאום" הקרן החליטה לעבוד רק באופן אישי עם ניצולים, ולערער את מעמדו של הארגון המייצג האמיתי והרשמי היחיד בישראל. זה כאילו שאנחנו נהיה בקשר עם אנשים פרטיים באתר ברגן-בלזן במקום ליצור קשר עם צוות הייצוג הרשמי שלהם. זוהי חוצפה מוחלטת.

אז מעכשיו נסגל לעצמנו את הגישה הזו ונפסיק את כל המגעים עם הנהלת הקרן. האנשים האלה בחרו בצד הלא נכון של ההיסטוריה.

אנחנו דור אחר ואנחנו כאן, והם לא יכולים למכור לנו שטויות. נחזור וננקה את האתר הקדוש מן החבורה הרעילה הזו.

הרבה אחרי שהדמויות הלא ראויות הללו ייעלמו באבק ההיסטוריה, אנו נישאר עם ברגן-בלזן בליבנו. על פי התקנות שלנו – ובניגוד לכמה מוסדות "קש" אחרים – עלינו לשמור עיניים פקוחות על האתר הקדוש הזה ולוודא שידיים מלוכלכות של הפוליטיקה לא מחללות אותו.

במדינת ישראל יש את מבקר המדינה, האחראי הראשי לבדיקת מחדלים כאלה. בנידרזקסן אין תפקיד כזה. במקום זאת הסמכות ניתנה ללאנדטאג. לא ידוע לנו שמישהו שם מתעניין במחדל הזה.

לא מזמן נודע לנו שד"ר וילפריד וידמן לא הוזמן לטקס ה-80! האיש המדהים הזה הקים את מרכז התיעוד החדש והמודרני באתר ברגן-בלזן. הוא אחראי גם לתערוכת הקבע המוצגת שם, לעיצוב המדהים של הבניין, ולתרבות זיכרון חדשנית ששינתה את פני אתר הזיכרון לנצח.
כולנו – ניצולים כמו הדורות הבאים – חייבים לו חוב שלא ניתן לפרוע אלא בהכרת תודה אינסופית.

מי האידיוט שהחליט על כך? ואולי זו יד מרושעת של פקידה כלשהי?

אין לנו כל בעיה לומר מה אנו כן דורשים:

לדעתנו, ראש הממשלה החדש בנידרזקסן חייב לשנות את ההרכב הפרסונלי בקרן, להעביר את המנכ"לית ועוזרותיה לתפקידים אחרים הרחק מן האתר הקדוש הזה, ומאחר שצריך מישהו ששני הצדדים מאמינים בו, הוא חייב לזמן את ד"ר וילפריד וידמן המנוסה להתיעצויות איך לרפא את הפצע הזה כדי לפעול למען עתיד טוב יותר ומשותף.

בקרן החדשה חובה שיהיה ייצוג הולם לארגון הישראלי. באתר הזיכרון עצמו חייב להיות מישהו אמין שינהל אותו בנפרד מהתככים בקרן ובממשלה. עליו לפתוח מיידית בסדרת צעדים בוני אמון.

החבלה הנמשכת של הניהול הכושל בברגן-בלזן פערה פצע גדול ביחסים בינינו. זהו מחדל היסטורי שייכנס לספרי ההיסטוריה ויירשם עם כל השמות שהוזכרו פה. כולם אחראים להכנסת פוליטיקה בזויה למקום הקדוש של ברגן-בלזן. גם אם לא הבינו מה הם עושים, הם אשמים בניתוק מישראל וההיסטוריה תשפוט אותם. ברגן-בלזן בלי הישראלים הולך ישירות לאבדון. אולי זה מה שהפקידים בנידרזקסן רוצים בו.

הנהלת ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל החליטה שעד שהדמויות המזיקות האלה לא יוחלפו, לא יהיה כל שיתוף פעולה בינינו. מבחינתנו הן אישיות בלתי רצויה בברגן-בלזן.

לתמונות היכנסו לקישור זה: https://photos.app.goo.gl/vkvcz4zndEB6o5qi8

What happened in Bergen-Belsen 2025 – the full story

By Arie Olewski, Chairman, Irgun She'erit Hapleta Bergen-Belsen Israel

Part 1

When someone works with another person in partnership for decades, they have a relationship that over time is based on trust. For decades, there was such a relationship between the people of the Bergen-Belsen Memorial Site and the people of the Israeli organization. Those who filled the positions in both institutions were good and trustworthy people.

It broke down about five years ago. We gave Dr. Gryglewski, the director of the Memorial Foundation, an open card, and worked with her as we are accustomed to – with clean hands and full trust. We hosted her with joy and respect in Israel and introduced her to dozens of our friends. But at the end of 2023, while my sister Yochi Ritz-Olewski was heading the organization in Israel, something changed for the worse in Lower Saxony.

It started with an arbitrary and unilateral German decision not to grant Yochi the right to speak at the Jewish tombstone, as had been customary for a long time.

The strange decision of the Memorial Foundation had 2 Jewish supporters: one American and one German. There were others responsible for this unfortunate decision: the Minister of Education and the Prime Minister of Lower Saxony, who have ministerial responsibility for the activities of their officials.

Added to this background was the shocking massacre of October 7, 2023, but that did not change the German bureaucratic decision. In Israel, we were in a state of war, a state that Europe does not recognize fortunately for 80 years. Let me stop here to explain what war means.

The best young people in Israel, and many, many adults in the reserves, fought the damned murderers every day. Many of our soldiers fell there. Israel is a small country, and everyone knows everyone. Our family abductee is Captain Omer Neutra, who was murdered in his tank and his corpse was abducted to Gaza, in order to negotiate for it. There is no limit to this inhuman humiliation.

My son has been drafted into the reserves since Oct. 7 until today. He has no job to return to, he has no way of planning his life as a young man, not looking for housing or building his future. Compare this to the lives of young people in your country.

At every alarm due to rocket fire from Gaza, and for more than a year, we had to run down two floors of stairs and enter a shelter for 10 minutes. That's the time it takes for a rocket or its interceptor to finish falling from above. There was not a single email I wrote to Germany, that I managed to finish without going down to the shelter. We lived in Russian roulette, and fortunately we were lucky not to be directly hit. In the Gaza surroundings, there was complete destruction after the Nazi atrocities they experienced there.

The community of Belsen survivors in Israel paid a bloody price on the first day. A third-generation son was murdered while defending his home and another son was seriously injured. Many survivors were forced to evacuate their homes, and when they finally returned, they were burned and destroyed.

And throughout all that time the Memorial Foundation was playing with lies and evasions with us: the CEO, her assistant, and above all, at the top of the pyramid, the Prime Minister of Lower Saxony and the Minister of Education.

* * *

After Yochi's death, I hesitated whether to accept the organization's management's request to head the organization. When I decided positively, I knew it was time for changes. Out of fairness, I also announced the new assertive policy to those who were still considered our partners in Bergen-Belsen. There were people there who welcomed this policy. Those whom we "moved their cheese" saw it as a threat and chose to ignore it. A mistake.

We directly asked to come to the memorial ceremony in May 2024 and speak there. We had something to say, as the largest Belsen survivors' organization in the world, certainly after the October 7 massacre; Certainly, after it was Yochi's turn to speak, and I stepped into her shoes.

We received evasive answers, and that didn't smell good. Even then they didn't let us speak there. A mistake.

At the same time, the foundation began inviting Israeli survivors without informing us. Over our heads and behind our backs. Who works like a thief at night like that? After all, we are the representative organization of Israeli survivors. We understood that Dr. Gryglewski suddenly decided to dismantle the work with official and representative frameworks, which have been working hard all these years to care for survivors. This was a declaration of war on the organization. A mistake.

But out of responsibility for the relationship that still existed, and out of a desire to understand the situation, I arrived in Germany in May 2024 after the annual ceremony to meet with Dr. Gryglewski and to present our position and receive answers. Minister Hamburg also asked to be present.

On May 8, 2024, I met in Hannover with the minister and her team of assistants, as well as Dr. Gryglewski and her close assistants Stephanie Billib and someone with a sour face named Katrin Unger. For an hour and a half, I poured out my heart and explained to them our claims with frankness that they were not ready for. As an example of cooperation that could have taken place, I suggested that they organize a direct charter flight from Tel Aviv to Hanover to make it easier for the survivors to arrive. They did not think of it. The minister was enthusiastic about the idea. Nothing happened…

The only thing minister Hamburg had to say at the end was: "Please, don't go to the media anymore." She repeated twice more.

I don't blame her, she is a politician, perhaps insensitive and heartless, and positive communication is what is important to her. All the women around me were busy with endless lists while I spoke. No one dared to look me in the eye. That also means something.

So, we have been waiting for the ceremony to mark the 80th anniversary of the liberation of Bergen-Belsen. From our emails exchange until the end of the year, we learned that the program for the ceremony was still not ready, although they copied the format from the ceremony a decade ago. On 2015 the representative of the Israeli organization spoke near the obelisk. But "this year there is a new concept": on the obelisk stage, the main stage, only 2 Belsen survivors will speak, one of them from Israel, "because this will be their last time to come to Belsen". We began to look for survivors who would make this difficult journey, who would be healthy and who would be able to represent the policy of our organization.

But we had other reliable information. Our board had difficulty believing it, so we asked to come and talk face to face to understand what was really happening.

On October 29, 2024, I arrived with my deputy Riki Ze'evi for a meeting with Dr. Gryglewski at the offices of the Memorial Foundation in Celle. She was joined, of course, by Stephanie Billib. We sat in a conference room at a large table, and during this entire meeting they didn't write a single word. A mistake.

We expressed our willingness, perhaps for the last time, to assist and help, and on clear condition that we would share information. We asked logistical questions about hotel arrangements, flight financing, and the agenda. Apart from the hotel, there were no firm answers, not even at this stage of the year.

During the conversation, we were informed that there would not be two survivors speaking at the obelisk, but only one survivor from Israel.

We asked who else would be speaking at the obelisk. A legitimate question, which if you have nothing to hide, there is no problem answering.

But Dr. Gryglewski began to stutter.

We asked if it was possible for someone who is not a survivor to speak there.

Finally, after some evasion effort, Dr. Gryglewski said that "Menachem Rosensaft from the USA will be there." Menachem was born in the Bergen-Belsen DP camp but is not a survivor.

We asked what "will be" meant.

After further twisting, she replied that he would indeed be speaking instead of another survivor.

We wondered why this had been hidden from us until now, and what had happened to the "concept."

At that moment, Dr. Gryglewski looked like she had a nerves breakdown. burst into tears and ran out of the room. Stephanie stayed with us and did not run after her to check on her.

All of this was very strange.

After fifteen minutes and a nervous cigarette, Dr. Gryglewski returned to the hall, and the traces of crying were clearly visible on her. She began with confessions: "I promised Menachem two years ago that he would speak at the Obelisk. I made so many mistakes instead of working with you. From today on, we will work together."

WOW! It was very embarrassing. All the evasions, lies, and stalling were to disguise such a matter, which could be resolved logically? A big mistake.

And all our good will that was met with shocking German intransigence? A mistake.

And the terrible feeling of betrayal of trust? A mistake.

The next part should concern the members of the Stiftungsrat:

During what we thought was an open talk, we demanded to be a part of your discussions; maybe we can contribute something from Israel.

Dr. Gryglewski did all she could to prevent us from such an idea, and said that people from the international Beirat cannot be there.

Oh, there is one exception: Mr. Menachem Rosensaft. But "he is just an observer and he cannot speak there" if someone does not ask him – this is what Dr. Gryglewski told us.

So, in purpose to make way for our good will, we gave up our request.

But look what we have found on the formal site of the SNG:

The members of the Foundation’s Board are:

• Julia Willie Hamburg, Lower Saxony Minister for Culture and Education, Chairman (Deputy: Permanent Secretary Marco Hartrich)
• Barbara Otte-Kienast, MdL (CDU member of the Lower Saxony State Parliament) (Deputy: Jens Nacke, MdL)
• Christoph Bratmann, MdL (SPD member of the Lower Saxony State Parliament) (Deputy: Dr. Silke Lesemann, MdL)
• Lena Nzume, MdL (Bündnis 90/Die Grünen member of the Lower Saxony State Parliament) (Deputy: Eva Viehoff, MdL)
• Dr. Tanja Köhler (Wolfenbüttel prison/Lower Saxony Ministry of Justice) (Deputy: Christine Meyer)
• Dr. Ulrich Haselhoff (Lower Saxony Ministry of Finance) (Deputy: N.N.)
• Dr. Britta Bopf (Secretary at the Federal Commission for Culture and the Media) (Deputy: Hanna Liever)
• Michael Fürst (Lower Saxony Federation of Jewish Communities) (Deputy: Marina Jalowaja)
• Prof. Menachem Z. Rosensaft, World Federation of Bergen-Belsen Associations (USA), Chairman of the Foundation’s Advisory Board, (Deputy: Michael Gander, Association of Memorials and Remembrance Initiatives in Lower Saxony, Deputy Chairman of the Foundation’s Advisory Board). Nothing about his status as an observer!

The following members of the Advisory Board attend the Board meetings in an advisory capacity:

• Janine Marx-Moyse [France]
• Dietmar Sedlaczek (Association of Memorials and Remembrance Initiatives in Lower Saxony)
• Christel Trouvé (Fondation pour la Mémoire de la Déportation, France)

 

So, there are three other people in the Board meeting, two from France! None from Israel!

If these lies are not an anti-Israeli position, then do we have here an anti-Semitic stand?

How can we ever continue to work together?

We were promised that within two weeks we would see changes. It was not kept. A mistake.

The rest is history. Of course, nothing has changed.

What did change was that during the first months of 2025 we received inquiries from survivors who had contacted us, from those born in the DP camp who had not been invited, and from the second generation with whom German ties had been severed. Everyone was very angry about this conduct. For some reason, everyone asked the Israeli organization to help them.

Part 2

The legitimate dispute with the Dr. Gryglewski stemmed from the fact that she set out without knowledge, experience, or desire to engage in the subject – for the adventure of the 80th anniversary event, relying only on her immediate environment – small officials who are apparently not innocent of hostility towards the Israeli organization. If Prime Minister Weil demanded that the sensitive issue of the Israeli organization's participation be handled "quietly," someone assured her that this would indeed happen. If there is anyone who has failed her, she should look under her nose.

However, there was a fundamental argument regarding the participation of the second generation in decision-making at Bergen-Belsen. The open displeasure of Belsen natives in Israel and around the world, and with them masses of second-generation members, at the lack of plans for their participation in activities at the memorial site, was evident this year in full force. I asked Dr. Gryglewski many times whether they had any plans for the near future. The Foundation preferred to ignore this audience, perhaps because it was very convenient for certain people. Is it also possible that they had impure motives, perhaps also personal?

In 2009, the Survivors' Legacy Declaration was published in Berlin. The last eyewitnesses to the Nazi atrocities spoke there. At the end of the declaration, they asked young people to continue their fight against Nazi ideology.

In November 2012, the survivors of Bergen-Belsen published the Declaration on the Legacy of the Survivors of Bergen-Belsen. They said that they were entrusting the experience of the horrors of this place to those who would come after them. However, for almost 15 years, almost half a generation, we have waited in vain.

These two historical events were "forgotten" by the foundation.

We – the second generation – are already elderly, and the third generation is already arriving, and the fourth generation is knocking on the door.

Since we have all encountered arbitrariness, intransigence and evasion, the obvious conclusion is that only Germans can no longer manage this sacred place.

In today's new Germany, the extreme right is once again rising. And today, too, the silent majority remains quietly at home.

Could it be that the government thinks that 80 years is enough to deal with the legacy of memory? Perhaps the politicians and officials in charge are tired of these obligations?

Most of the time, the Germans keep us busy in the Beirat [council] with useless talks and discussions; and what really bothers them is their image in the media.

The German government has entrusted its official federal site at Bergen-Belsen – perhaps it would be better to say has abandoned it – to Lower Saxony. If Lower Saxony is unable to manage it properly, it is thereby giving up its historical role. And if Germany does not budget enough for this site, does this signal that its responsibility has ended?

Maybe this is why Dr. Gryglewski does not want to entrust influence on the second generation; maybe this is what is called "Her master's voice"?

Well, and so I have told Dr. Gryglewski repeatedly, you are dealing with the wrong generation!

In Israel, we have decided not to give up protesting at the Bergen-Belsen site.

We decided to come to the ceremony to show our presence, to respect the site itself, but to publicly express our opinion about a group of people who lack moral and historical responsibility, starting with Dr. Gryglewski and her assistants, and reaching all the way to the incompetent Minister Willie Hamburg and Prime Minister Stephan Weil.

In Germany, all hell broke loose around our arrival. An idiotic suggestion was made about the possibility of harassing me. Me, the second generation of Belsen survivors! That German police would arrest me in Bergen-Belsen after 80 years!

Ahead of the ceremony, the foundation published a despicable statement on April 1, 2025, warning of the possibility that Arie Olewski, the elected chairman of the She'erit HaPleita organization in Israel, would try to contact survivors and Bergen-Belsen born!!! Wow! What a threat!

This letter – hidden under the "innocent" title "letter of information" – reads:

"A commemoration ceremony is a major event, so there will inevitably be different opinions and perspectives on how it should be handled. The Irgun, the Israeli association of survivors, disagrees with our approach".

And if there are indeed different opinions, what about the option of considering them and having a serious and genuine discussion? Nothing.

The poor letter presents me as an egomaniac who wants to speak at any cost at the obelisk, even though our board authorized me to speak on behalf of the organization's members. At least our organization is not a fake, and has legal procedures and a board that discusses and approves the chairman's areas of activity. I wish there were more organizations like this in the fund..

This letter is signed by 3 people – including Dr. Gryglewski – who out of fear rushed to publish it and turn the event into a personal persecution of me.

It presents a new "concept" and explains that it was decided to honor the "Bergen-Belsen babies" with speeches there. So what about the original "concept" of only survivors? Not a word.

Is it possible that the new "concept" was quickly sewn up and especially to cover up the oversight that Dr. Gryglewski confessed to? When did she tell the truth? Now or in October 2024? And was what happened then also a hoax?

This poor message indicates nonsense with which someone scared the people of the foundation and those who signed the message. It focuses hatred on me personally, and therefore there is reason to suspect that there is also personal persecution here. Who is the fool there who is afraid of me?

It was clear that the foundation was losing it. Who is poisoning the atmosphere against Israel there, and in effect boycotting the Jewish survivors of Belsen in Israel? Isn't this anti-Semitism in a new way?

Part 3

On 27.4.2025, the day of the ceremony, outside the entrance to the Bergen-Belsen site, we sat quietly at a small table, hanging banners in protest of the German attempt to silence the voice representing the Belsen survivors in Israel. Dr. Woiwode, the Lower Saxony government's head of ceremonies, the person who was the government's decision-maker, scurried around us like the hurrying rabbit from "Alice in Wonderland."

During the lunch line in the food tent, Dr. Gryglewski approached me and said quietly:

"I came to say hello."

"Hello."

Then, since there was silence, I told her in the most direct way: "I despise you! Personally, you once seemed like a good person to me, but you chose the wrong side of history, and eventually you will pay for it. I expected you to resign of your own free will, but I hope your superiors will fire you."

I have no doubt that this hurt her. I believe she had a positive opinion of me by then and understood that I had chosen my words carefully. I could have used other harsh words, but academic contempt is contempt that hurts an academic very much. She is the only person with whom we have had continuous contact. She represents Bergen-Belsen for us, even if she is seemingly betraying her mission. She is the one who, if she had any integrity – not courage – should have tipped the scales in our favor. And she was not there when we needed her.

From all the time that has passed since September 2023, and from all the complaints that have reached us, it can be understood that Dr. Gryglewski is a smart woman, but her rightful place is in some historical institute. She has completely failed in a role that is too big for her – management. She is too centralized, does not know how to decentralize authority, and has managed to sabotage the delicate relationship between Bergen-Belsen and the organizations in Israel, France, and elsewhere, everywhere except the USA for some strange reason. She relies too much on her close assistants and does not understand that they are contributing to her disaster. If they influence Dr. Gryglewski, someone else must decide whether they should go on working there.

And yet Dr. Gryglewski bears the responsibility. Period.

The ceremony itself passed quietly. Our protest was expressed in the fact that at the beginning of Prime Minister Weil's hollow speech, I stood up quietly and walked back with the Israeli flag in my hand. I was joined by my sister Yochi's children, Ayelet and Uri, and my deputy Riki Zeevi with her husband Yossi, who was born in Bergen-Belsen.

The meeting of the foundation's counseling committee – of which we are members – after the ceremony was scheduled not for Monday, as usual, but for Tuesday, the day we were asked to return home. Of course, this was also not decided in consultation with us.

They shamelessly held there a short "field trial" for us in the presence of only one side… We were not there to tell our version, but that did not influence the incitement against us. So predictable! So pitiable! And the council members were really misled and believed the "facts" that were presented…

Was this date set so that we would not participate? How low can one stoop? Isn't it clear that it must be coordinated with us, who take a whole day to return to Israel, and not with the Europeans, who return home easily? Can we again suspect that some fool planned this? How much stupidity can we suspect here? And who bears responsibility for all this?

So, what have we here?

The exclusion of our Israeli organization over the past two years is a disgrace to the organizers of the last ceremony and their collaborators.

It was shamelessly carried out by Dr. Elka Gryglewski and under the failed leadership of Prime Minister Weil. A prime minister who was unable to instruct his officials and his minister what to do, is not worthy of our trust. He can be "proud" that his name will always be associated with Israel's evil enemies.

By the way, we still have no answers as to why we were not invited in May 2024…

There are many, many questions hanging in the air without answers.

Does Dr. Gryglewski still believe that she has good advisors?

Was she required to answer questions on behalf of Prime Minister Weil regarding the possibility of resolving in a reasonable and dignified manner the fire she started? And if so, what was her response?

Does the former Prime Minister of Lower Saxony, Dr. Stephan Weil, think he can continue to hold public office with his hands stained with political filth inside Bergen-Belsen? And if he doesn't think so, did he try to prevent this terrible historical failure of anti-Israeli hatred? And what were the answers he received from his subordinates – Minister Hamburg and Dr. Gryglewski? And if he didn't get answers – what did he do? And if he did get answers, what did he do?

What is the role of Education Minister Willie Hamburg in all this failure? Did she try to prevent this terrible historical failure of anti-Israeli hatred? And what were the answers she received from her subordinate – Dr. Gryglewski? And if she didn’t get answers – what did she do? And if she did get answers, what did she do? Can she continue in her position as if nothing had happened?

Is it possible that Dr. Woiwode, who is responsible for the official ceremonies, had a hand in this omission? Couldn’t he have prevented it? Can he continue in his position as if nothing had happened?

Does anyone in this clique think that Bergen-Belsen can continue without the survivors in Israel? Do they understand that in doing so they are actually committing a crime against the unfortunate victims buried there? That they have betrayed the honor of the holy dead – and of the survivors who passed the torch to the next generation?

There is no doubt that this Lower Saxony clique was biased against Israel – and let they not bother to flaunt the "sympathy they feel for Israel", if they betrayed the dead and survivors – committed a hate crime against Jewish survivors of Belsen in Israel. They have betrayed everything that Bergen-Belsen is supposed to symbolize. They knowingly helped to boycott the survivors in Israel – in fact – again, as in the last century – to boycott Jews wherever they are.

Such an oversight has not – yet – happened at any other Holocaust memorial site in Germany, so Niedersachsen and Dr. Gryglewski can “take pride” in this primacy.

Is it possible that we have a historian at the head of the foundation [although it is a good question whether she actually devotes her time to research on Bergen-Belsen] but her management is poor?

Dr. Gryglewski can proudly state that from now on the holy site of Bergen-Belsen will be free of Israeli Jews. Her period of management was disastrous for the contact with survivors and for future generations. We have testimonies from all over the world. In what size of black letters does she want her name to appear forever in the history of Bergen-Belsen? She will carry this shame on her forehead wherever she goes.

We tried everything we could to prevent this situation. However, after hearing so many lies, we decided enough was enough.

Never has any organization received such humiliating treatment. "Suddenly" the foundation decided to work only personally with survivors, undermining the status of the only real and official representative organization in Israel. It's as if we were in contact with private individuals at the Bergen-Belsen site instead of contacting their official representation team. This is utter impudence.

So, from now on we will adapt to this approach and stop all contact with the foundation's management. These people chose the wrong side of history.

We are a different generation, and we are here, and they cannot sell us nonsense. We will return and cleanse the sacred site of this toxic group.

Long after these unworthy figures have disappeared into the dust of history, we will remain with Bergen-Belsen in our hearts. According to our regulations – and unlike some other "straw" institutions – we must keep our eyes open on this sacred site and make sure that the dirty hands of politics do not desecrate it.

In the State of Israel, there is a State Comptroller, who is primarily responsible for examining such omissions. In Lower Saxony, there is no such position. Instead, the authority has been given to the Landtag. We are not aware of anyone there who is interested in this omission.

We recently learned that Dr. Wilfried Wiedmann was not invited to the 80th ceremony! This amazing man founded the new and modern documentation center at the Bergen-Belsen site. He is also responsible for the permanent exhibition displayed there, the amazing design of the building, and an innovative culture of memory that has changed the face of the memorial site forever. We all – survivors as well as future generations – owe him a debt that can only be repaid with infinite gratitude.

Who is the idiot who decided this? Or is it the evil hand of some officials?

We have no problem saying what we do demand:

In our opinion, the new Prime Minister of Lower Saxony must change the personnel composition of the foundation, transfer the CEO and her assistants to other positions away from this sacred site, and since we need someone who both sides trust, he must invite the experienced Dr. Wilfried Wiedmann to consultations on how to heal this wound in order to work towards a better and shared future.

In the new foundation one must have adequate representation for the Israeli organization. The memorial site itself must have someone trustworthy to manage it separately from the intrigues of the foundation and the government. He must immediately begin a series of trust-building steps.

The ongoing sabotage of the failed management at Bergen-Belsen has opened a major wound in the relationship between us. This is a historic omission that will go down in history books and be recorded with all the names mentioned here. Everyone there is responsible for introducing despicable politics into the holy place of Bergen-Belsen. Even if they did not understand what they were doing, they are guilty of disconnecting from Israel and history will judge them. Bergen-Belsen without the Israelis is going straight to doom. Maybe that is what the officials in Lower Saxony wanted.

The management of the Bergen-Belsen She'erit HaPleita organization in Israel has decided that until these harmful figures are replaced, there will be no cooperation between us. From our point of view, they are personae non gratae in Bergen-Belsen.