ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל
מחנה הריכוז ברגן-בלזן שוחרר ע”י הצבא הבריטי ב-ב’ בניסן תש”ה 15 באפריל 1945. הניצולים היהודיים המשיכו לקיים קשר ביניהם, כהמשך לגורלם המשותף במחנה הריכוז, שהפך להיות מחנה הפליטים והעקורים הגדול ביותר בגרמניה. זוהי תופעה נדירה שמחנה ריכוז ומוות מוסיף לשמור על מסגרתו גם לאחר השחרור, והפעם כמרכז חיים לשרידי המחנה, שאליהם נוספו ניצולים, שהגיעו ממחנות שונים.
כחמש שנים פעלה שארית הפליטה המאורגנת על אדמת גרמניה. לקראת סגירת המחנה, הניצולים התפזרו לכל קצווי תבל, אולם רובם הגשימו את חלומם, עלו לארץ, עברו בה חבלי קליטה לא-קלים, הם ובניהם השתתפו במערכות הצבאיות להגנת ישראל, ויש מהם שנפלו במאבק על קיום המדינה.
העולים מברגן-בלזן תכננו כבר בשנת תש”ח 1948 את הקמת ארגונם בישראל כגוף בלתי מפלגתי, שיהווה כתובת לבעיותיהם של הניצולים בכל הקשור לקליטתם בארץ ולהגנת זכויותיהם. בשנת תש”י 1950 – בעוד מחנה ברגן-בלזן עדיין קיים בגרמניה – קם בישראל “ארגון שארית הפליטה מהאיזור הבריטי ברגן-בלזן בישראל“, שמושבו בתל-אביב.
יוזמי הקמת הארגון בישראל היו הרב ד”ר צבי עזריה-הלפגוט, רפאל אולבסקי, חיים רוטשטיין, ד”ר טיבור הירש [לימים היועץ המשפטי לארגון], יחיאל קורננץ, זאב מיכנובסקי, רחל יבניאלביץ, חיים פוסלושני ו-ש’ ציביה. אלה שימשו גם כהנהלה הראשונה.
היוזמים נתכנסו לראשונה לקראת הקמת הארגון ב-ט’ בטבת תש”י 29 בדצמבר 1949, וכעבור שבוע נתכנסו שנית במשרדי הקונגרס היהודי העולמי בתל-אביב. הודות להיכרותם עם ד”ר נח בַּארוּ מהקונגרס היהודי העולמי, הם קיבלו רשות להשתמש בחדרי הקונגרס, ששימשו כתובת למפגשים, ישיבות ומשרד לרישום החברים. כעבור זמן העתיקו מושבם למשרדי חברם עו”ד ד”ר טיבור הירש ברחוב החלוצים 2 בתל-אביב.
האסיפה הראשונה נערכה ב”בית החלוצות” בתל-אביב ב-י”ח בשבט תש”י 5 בפברואר 1950 בהשתתפות ד”ר נח בארו מהקונגרס היהודי העולמי; ח”כ מאיר ארגוב [גראבובסקי], איש הבריגדה היהודית לשעבר; וד”ר דניאל קורט לוין ממשרד החוץ [ולשעבר נציג הסוכנות היהודית באיזור הבריטי בגרמניה].
קיומו של הארגון כאגודה אושר ע”י הממונה על מחוז תל-אביב י’ קופרמן בתאריך ט’ בניסן תש”י 27 במארס 1950, כארגון שבין מטרותיו היו: לזכור, להנציח את העבר, לשמור על אינטרסים של החברים, לפעול בשמם כדי להבטיח זכויותיהם וכן לעזור לחברים בכל המובנים.
יוסף רוֹזֶנזַפְט, שהיה יו”ר הוועד היהודי המרכזי בברגן-בלזן, נבחר במרוצת הזמן לנשיא הארגון, והיה מעורב בכל הנעשה ואף יעץ ועזר להגשים את מטרות הארגון.
האזכרה הראשונה מטעם הארגון התקיימה כבר ב-כ”ט בניסן תש”י 16 באפריל 1950 בבית הכנסת ברחוב בוגרשוב בתל-אביב.
ב-ג’ בסיוון תשי”א 7 ביוני 1951 קוימה האסיפה השניה של הארגון ב”בית החלוצות” בתל-אביב בהשתתפות פרופ’ א’ טרטקובר ויוסף רוזנזפט.
הרב ד”ר צבי עזריה-הלפגוט כיהן כיו”ר הראשון של הארגון בישראל. החבר רפאל אולבסקי שימש כמזכיר ראשון, ולימים כיהן כיו”ר בפועל של הארגון בישראל ואחר-כך גם כיושב-ראש נבחר.
בארגון פעלו ועדות נבחרות כגון: הנהלה בת 9 חברים; המועצה הארצית, שחבריה נבחרו באסיפות כלליות ומספרם הגיע עד ל-73 חברים. כיו”ר המועצה שימשו בזמנים שונים החברים יעקב בורנשטיין, אפרים לונדנר, יעקב מצנר ואברהם-יצחק אורבך; ועדת הביקורת, תחילה בראשות היו”ר החבר שמחה ויניק, ואחר כך מרכוס טייכר. איתם היו עוד 3 חברים; בית הדין לחברים בנשיאותו של הרב ישראל-אריה זלמנוביץ, משוחרר ברגן-בלזן. מספר חברי ביה”ד הגיע בזמנים שונים עד לשבעה; ועדה סוציאלית שחבריה היו רפאל אולבסקי, חיים פוסלושני, דב זלמנוביץ ויצחק-מנחם לוסטיגר. בנוסף לועדות אלה נבחרו ועדות שונות, שמילאו תפקידן לפי הצורך והזמן.
בישיבות ההנהלה נדונו בעיות הקשורות לימי הזיכרון [שנקבעו מאוחר יותר לתאריך קבוע – ב’ באייר], פעולות הנצחה, פעילות תרבותית, נוער, פרסום ספרים, דיון בבקשות החברים, סיוע לחברים, פעולות נגד נאצים, שילומים ופיצויים, בעיות תקציב, קשרים עם מוסדות וארגונים, בעיות שוטפות ועוד.
נשיאות הארגון
בישיבת ההנהלה ב-י”ד חשוון תשי”ט 28 באוקטובר 1958 בהשתתפות החבר יוסף רוזנזפט נבחרה [לפי הצעתו] נשיאות לארגון בהרכב החברים רפאל אולבסקי כיושב-ראש, דב זלמנוביץ – מזכיר כללי, והחבר חיים פוסלושני כחבר שלישי.
חברות בארגון
עם קבלת הניצול כחבר בארגון הוענק לו כרטיס הנושא את תמונתו, ועליו מתנוססות המילים “זכור את אשר עשה לך עמלק הנאצי”. בכרטיס מופיעים ארבעת העקרונות הבאים: לזכור את אשר עולל הצורר, לזכור את יום ב’ באייר [הוא יום השחרור של המחנה מעול הנאצים], להנציח את זכר קדושי ברגן-בלזן ולהגן על זכויות החברים תוך הגשת עזרה הדדית למשוחררי ברגן-בלזן והאיזור הבריטי. עם הזמן מנה הארגון אלפי חברים ששילמו דמי-חבר שנתיים, שהיוו בסיס פיננסי לאחזקת הארגון. החברים מצאו אוזן קשובה אצל הפעילים, שניצלו את יכולתם וקשריהם כדי לעזור לחברי הארגון. מדי מספר שנים התקיימו בחירות, התחלפו ההנהלה, המועצה והוועדות, ורבתה הפעילות. הוקמה קופת גמילות חסדים שיסודה בתרומות החברים, בהקצבה חד-פעמית של הסוכנות היהודית לא”י, ובעזרה כספית מד”ר הדסה בִּימקוֹ-רוזנזפט, שהילוותה כספים לחברים תמורת ערבות.
דגל הארגון וסמלו
לארגון יש דגל עשוי מבד משי לבן-כחלחל בדוגמת הפסים שעל המדים במחנות, עליו רקום סמל הארגון ושמו המלא. סמלים ממתכת חולקו לכל חברי הארגון. בעצרות הזיכרון ובאירועים רשמיים מטעם הארגון נעשה שימוש בנס הארגון, והחברים הופיעו עונדים את הסמל.
יושבי הראש
בראש הארגון בישראל עמד תחילה הרב ד”ר צבי עזריה (הלפגוט) בשנים 1949-1960, ולאחר שנתמנה לרב בגרמניה, נבחר ליושב ראש קבוע רפאל אולבסקי, שהיה עד אז סגן היו”ר, המזכיר והיו”ר בפועל, ושעמד גם בראש קופת גמילות חסד. דב זלמנוביץ’ נבחר אז כמזכיר כללי.
רפאל אולבסקי הנהיג ביד רמה את הארגון עד לפטירתו ב-24 בנובמבר 1981. אחריו כיהן כיו”ר הארגון חיים פוסלושני, ולאחר פטירתו ב-1999 כיהן דב זלמנוביץ’ כיו”ר עד לפטירתו בשנת 2006.
לאחר מכן כיהן כיו”ר אריאל יהלומי (דִיאַמַנְט) עד לפרישתו בסוף 2016.
מאז 1.1.2017 ועד 31.12.2021 היו”ר היה שרגא מילשטיין.
בינואר 2022 נבחרה לתפקיד יו”ר הארגון יוכי ריץ-אולבסקי מרעננה, בתו של רפאל אולבסקי ז”ל. לראשונה בתולדות ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל ומאז הקמתו ב-1950, נבחרה אשה לעמוד בראשו, והיא גם ילידת מחנה העקורים עצמו. יוכי היא גם העורכת הראשית של כתב העת הבינלאומי של הארגון – “הקול שלנו”, המופץ בכל העולם.
הסדרת פיצויים לחברים
עם חתימת ממשלת ישראל על הסכם השילומים והפיצויים בין גרמניה לישראל, הקים הארגון מחלקה לתביעות פיצויים אישיים מגרמניה בראשות רפאל אולבסקי והיועץ המשפטי עו”ד ד”ר טיבור הירש. הארגון גבה שכר טירחה מהחברים בשיעור של 10%, מהם שולם שכר טירחה לעו”ד בגרמניה ובארץ, ואחוז אחד עד שניים קיבל הארגון למימון הוצאותיו, ובהן שכר הפקידים והכתבניות.
רכישת המשרד
הארגון, שהיה ממוקם ארעית במשרדם של עו”ד ד”ר טיבור הירש וד”ר אלכסנדר רוזנפלד ברחוב החלוצים 2 בתל-אביב, סבל מחוסר מועדון מתאים, והמשרדים לא ענו על הצורך המיידי. בעיית הדיור הזו הציקה לאנשי הארגון, והיא הועלתה מדי פעם לדיון בהנהלה. במרוצת השנים, כאשר בשלו התביעות והמימון כלל את תרומות החברים לאחר שקיבלו את כספי הפיצויים, התאפשר לארגון לרכוש דירה בת ארבעה חדרים בבנין חדש ברחוב יהודה הלוי 143 בתל-אביב, שיועדה למועדון החברים ולחדרי משרד.
ב-י’ בחשוון תש”ך 11 בנובמבר 1959 נחנך המועדון החדש והמרווח שהארגון רכש מתרומות חברים בארץ ומהכנסות עמלות תביעות הפיצויים מגרמניה. זה גם משכנו הנוכחי של הארגון ברחוב יהודה הלוי 143 בתל-אביב. המועדון כלל אולם, פינת הנצחה, ספרית השואה ע”ש קדושי בלזן ובה ספרים בעברית, ביידיש, בגרמנית, בפולנית ובאנגלית. רובם נרכשו מכספי הארגון, ומיעוטם נתקבל כתשורה למועדון. האולם שהיה מצויד בשולחנות וכסאות, ספריה וטלויזיה, איכלס עד שמונים חברים ושימש להתכנסויות ופעילויות מגוונות כגון מסיבות, הרצאות, אזכרות, תפילות ולימוד ומקום לעיון ולקריאה. הספרייה כללה ספרים בכל הלשונות, שעניינם זיכרונות והיסטוריה מתקופת השואה.
במועדון נערכו בקביעות בערבי ימי שלישי בשבוע בחודשי החורף מסיבות חברים ופגישות חגיגיות בערבי החגים. הוקרנו סרטים, נערכו ערבי אמנות, ערבי מוסיקה, ערבים על כוס תה בענייני ספרות, כינוסים, ימי זיכרון, הרצאות בנושאים מגוונים, וכמובן ישיבות ההנהלה, המועצה והועדות. נושאי ההרצאות היו אנטישמיות, גרמניה, פרשת אייכמן, הדה-נאציפיקציה, פרשת רולף הוכהוט, השואה, יהדות התפוצות, חינוך לתודעה יהודית, חגי ישראל, חסידות, ספרות, עתונות, תאטרון, בריאות, מדיניות ובטחון. פעולות נוספות במועדון: טקס דתי בימי עשרה בטבת, וטקס האזכרה ביום השואה והגבורה שנקבע ל-כ”ז בניסן.
הברית העולמית
בתחילת תשכ”ד 1964 הוקמה “הברית העולמית של ניצולי ברגן-בלזן” בראשות החבר יוסף רוזנזפט, אשר היה גם נשיא הארגון בישראל, ושמעיה (סֶם) בְּלוֹך שימש כמזכיר כללי.
הארגון בישראל היה הגוף העיקרי של הברית העולמית עד שלהי תשכ”ט 1969, וקיים שיתוף פעולה פורה ופעילות הדדית בכל התחומים כדי לזכור ולהנציח את ברגן-בלזן. שני המרכזים האלה ופעילותם הברוכה הביאו לתודעת העולם את ברגן-בלזן כמחנה ריכוז נודע לשמצה, וכמחנה עקורים הגדול, שפעל בגרמניה לאחר השחרור במשך השנים 1945-1950.
לאחר פטירתו של יוסף רוזנזפט ב-1975, חודש הקשר במפגשים בעצרות הזיכרון באתר בברגן-בלזן, ובהידברות נמצאה שוב השפה המשותפת לשיתוף פעולה פורה.
הברית העולמית, שמשרדה נמצא בניו-יורק, איננה כיום גוף בעל חברים, והיא נוהלה ע”י סם-שמעיה בלוך עד לפטירתו ב-2018.
באפריל 1999 קיימו סם בלוך ודב זלמנוביץ, באמצעות ה”לאנדס צנטרלה פיר פוליטישה בילדונג”, פגישה בהנובר עם שני שרים בממשלת סכסוניה התחתית, שהשתדלו לתקן כמה עוולות, ובהן כי הטיפול בענייני הבראה והעלאת קצבת הפיצויים מצריך היענות חיובית מצד השלטונות הגרמניים לאוכלוסיית הניצולים המתבגרת השייכת להנובר. כמו כן הציעו שני הנציגים לשרים לערוך עצרת זיכרון רבתי בשנת 2000, ולאפשר על חשבון הממשלה הגרמנית את בואה של משלחת גדולה יותר. כן הועלתה הדרישה למתן סיוע ומענק למרכז התיעוד בברגן-בלזן, כדי לקדם במהירות את יישום התוכנית לבניית אגף מיוחד להנצחת הפעילות היהודית במחנה העקורים בשנים 1950-1945, וכן הפעילות בישראל ובארה”ב. המבנה החדש נחנך בשנת 2007 ומשמש מרכז תיעוד קבוע ליד הביתן הישן באתר הזיכרון בברגן-בלזן, עם דגש על מחנה העקורים.
הפעילות השוטפת
הארגון בארץ פעל במשך כל ימות השנה (פרט לשבתות וחגים) מדי יום משמונה בבוקר ועד שש בערב בענייני פיצויים או סידורים אחרים, ובערבים התקיימו ישיבות ההנהלה, המועצה, הוועדות, קופת גמילות חסד ופעילות תרבותית אחרת. לעיתים קרובות ביותר הפך הארגון לבית שני עבור חבר בודד ללא חברים או קרובי משפחה, שרצה לשפוך את ליבו או להעלות זיכרונות משותפים.
במסגרת הגשמת מטרות הארגון, נערכה מדי שנה ביום השחרור ב-15 באפריל או ב-ב’ באייר (התאריך העברי המקביל) עצרת זיכרון רבת-משתתפים. העצרת התקיימה באולמות גדולים וכללה תוכנית עשירה כיאה ליום זה. ראשי הממשלות, שרים, ח”כים או ראשי ארגונים מקבילים ומרצים ידועי-שם נטלו חלק בעצרות זיכרון אלה. לצידם נאמו גם פעילי הארגון, יושבי הראש, ויוסף רוזנזפט שהגיע מחו”ל כדי להשתתף באירוע זה. העיתונות דיווחה על כל אירוע בהרחבה מתוך הכרה בחשיבותו ומאחר שלעיתים היה החשוב ביותר מבין עצרות הזיכרון בישראל. מכל עצרת זיכרון נשארו קלטות או סרטים שמנציחים את האירוע, נואמיו ומשתתפיו. כיום נמצא חלק מהם במרכז התיעוד החדש באתר הזיכרון בברגן-בלזן בגרמניה. חלק אחר נמצא באוסף רחל ורפאל אולבסקי ז”ל ב”יד ושם”.
חברי הארגון היוו קבוצה גדולה, שנקשרה בקשר גורלי דומה וחוויות משותפות עוד משהותם במחנה העקורים ברגן-בלזן. אנשי ציבור רבים ובהם שרים, ח”כים, עיתונאים, סופרים ואנשים מפורסמים אחרים נימנו עם אוהדי הארגון, ותמכו במטרותיו ובפעילותו הברוכה בישראל. בין האישים היו: נשיאי המדינה זלמן שז”ר, חיים הרצוג ואפרים קציר; ד”ר נחום גולדמן; שרי הממשלה: אבא אבן, גולדה מאיר, פנחס ספיר, ישראל ברזילי, משה שרת, מנחם בגין, יוסף בורג, לוי אשכול, יגאל אלון, יצחק רבין, משה-חיים שפירא, מרדכי נמיר; אנשי הבריגדה היהודית; מאיר וייסגל, מכון וייצמן; בריגדיר-גנרל גלין-יוז, קצין הסגל הרפואי וממשחררי ברגן-בלזן; ראש העיר עובד בן-עמי; ד”ר ישראל גולדשטיין; ד”ר מ’ דבורז’צקי; יעקב זרובבל; רבקה זיו; הרב יצחק יצחק-ידידיה פרנקל; הרב ישראל-מאיר לאו; ד”ר ש”ז כהנא; הרב ד”ר מרדכי נורוק; יעקב צור; מנחם סבידור; ד”ר אריה קובובי; עורך “לעצטע נייעס” מרדכי צאנין; עורך “מעריב” ד”ר דוד לזר; עורך “ידיעות אחרונות” הרצל רוזנבלום; המשורר אברהם סוצקובר, ואחרים.
חברי הארגון נתבקשו להדליק נר זיכרון ביום השחרור, שהיה גם יום הזיכרון השנתי. הם קיבלו חומר הסברה שוטף על נושאי השואה, והארגון עודד אותם לספר, לכתוב ולהעביר זיכרונות ככל יכולתם לדורות הבאים.
במקביל, לפעמים באותו יום בשעות הבוקר, נערכה עצרת זיכרון מטעם הארגון ב”מרתף השואה” בהר ציון וב”אוהל יזכור” של “יד ושם” בירושלים.
מצבת ברגן-בלזן בהר ציון
מצבת ברגן-בלזן בהר ציון תוכננה ע”י האדריכל אשר חירם, שנולד בהונגריה, חי ב-ברנו צ’כיה, ונפטר ב-1973.
הנחת אבן הפינה למצבת ברגן-בלזן בהר ציון לרגל יום השנה העשרים לשחרור ב-24 באפריל 1965 התקיימה בטקס מרשים ובהשתתפות נכבדים. האתר ברחבה, שלפני הכניסה ל”מרתף השואה” בהר ציון הוענק לארגון ע”י משרד הדתות בראשות המנכ”ל הרב ד”ר ש”ז כהנא, ואנשי הארגון התחייבו לפקוד את המקום מדי שנה.
טקס הסרת הלוט מהמצבה בהר ציון נערך ב-י”ב בתמוז תשכ”ה 12 ביולי 1965 במעמד בריגדיר-גנרל גלין-יוז, ד”ר ש”ז כהנא, יוסף רוזנזפט ורבים מניצולי ברגן-בלזן בישראל ובתפוצות. המצבה היא כדוגמת המצבה בגרמניה עם כיתוב בעברית, ביידיש, באנגלית ובצרפתית.
הארגון פירסם מדי שנה, לקראת יום השחרור, חוזר שבו התבקשו החברים להדליק נר לזכר הקדושים בברגן-בלזן ובמחנות, לעלות ל”מרתף השואה” בהר ציון בהסעה מאורגנת, ולהשתתף בעצרת הזיכרון בתל-אביב.
ב”מרתף השואה” קבע ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן שלט שיש לזכר קדושי המחנה, וביום הזיכרון החברים הדליקו נרות נשמה, למדו משניות והתפללו לעילוי נשמות הקדושים הי”ד בהשמעת “אל מלא רחמים”, אמירת תהילים ו”קדיש” בציבור.
בשנת תשכ”ה 1965, לקראת יום השחרור העשרים, העלה ראש הממשלה דוד בן-גוריון את אשר ראה במחנה העקורים ברגן-בלזן אחרי השואה, ואמר: “האמונה שמצאתי בשרידי ברגן-בלזן, כמו בשאר המחנות בגרמניה, חיזקה רוח לוחמינו בארץ, ורוב שרידי המחנות, לשמחתנו, זכו להיות בין בוני המדינה, מגיניה ולוחמיה”.
ביום הזיכרון 1965 הורד נס הארגון לחצי התורן, ועל חזית הבניין של הארגון נתלו כרזות בד גדולות לציון השחרור. ביוזמת הארגון הונפק בול זיכרון מיוחד עליו הוטבעה חותמת עם סמל הארגון והדואר, הונפקה גלוית זיכרון ועליה מצויירת המצבה בבלזן ועל הר ציון, וכל באי העצרת ומשתתפי העלייה לרגל לירושלים ענדו סרט תכלת לציון יום השחרור.
בשנת 1975, בעשור להקמת המצבה, הביא ד”ר צבי עזריה אפר משטח מחנה הריכוז ברגן-בלזן, שהוטמן מתחת לאנדרטה כסמל לאפר קורבנות השואה.
ב”יד ושם” הוטמן אפר מברגן-בלזן ב”אוהל יזכור”, תחת הכיתוב המציין את שם המחנה, ובכך החלה מסורת ארוכת שנים של עריכת טקסי זיכרון והדלקת “נר תמיד” באתר זה ע”י ארגון שארית הפליטה.
בכל המקומות והעצרות הושם דגש על השתתפות החברים בהדלקת נרות, אמירת קדיש, הנחות זרים, הקראות וכדומה, כדי לבטא בהם את הרגשת החבר בהתייחדות האישית והפרטית שלו עם קרוביו הניספים בשואה.
לציון עשור לשחרור, ובשיתוף עם קק”ל ניטע ב-24.4.1955 יער בלזן באשתאול במבואות ירושלים, ומדי פעם נערכה שם התכנסות. בכניסה ליער מקדם את המבקרים לוח אבן טבעית עם הכיתוב “יער בלזן”.
מבצע ארצי מיוחד ומתמשך הייתה הפעילות מצד ארגוננו לקבוע שמות לרחובות “קדושי השואה” או “קדושי בלזן” בערי ישראל. בערים אשדוד, הרצליה, חולון, כפר סבא, נתניה, עכו, עפולה וקריית-חיים יש רחובות הנושאים שמות אלה.
הוצאה לאור
הנצחה מיוחדת הם ספרים שהופיעו במשותף עם הברית העולמית או בנפרד ע”י ארגון שארית הפליטה בישראל. הופיעו הספרים “בלזן” בעברית, יידיש ואנגלית; ספר-אלבום “חורבן ותקומה”בעריכת סם בלוך; “פרקי שואה ושארית” מאת ד”ר צֶמַח צַמַרִיוֹן; “העיתונות של שארית הפליטה” מאת ד”ר צמח צמריון; ספר השירים “קראתיך ירושלים” בפולנית ובעברית מאת צֶ’סלַב שְלַזֶק; “לִידֶער פון ים המוות” מאת א’ סוצקובר; “ספר הגבורה” למשרד הביטחון; הספר“הדמעה” מאת רפאל אולבסקי ז”ל; “כך זה קרה” ביידיש ועברית; “כְ’טוּ דֶערמַאנֶען” ביידיש מאת גלוטשטיין; “לִידֶער פוּן חורבן אוּן לִידֶער פוּן גְלוֹיבֶּן” ביידיש מאת אהרון צייטלין. במקרים מסוימים ניתנה עזרה כספית להוצאת לאור של ספר בידי אחד החברים. באירוע להופעת “ספר הגבורה” השתתפו – בנוסף לאנשי ציבור וממשל – גם אלופי צה”ל ואנשי משרד הביטחון, מאחר שתוכן הספר נסב על גיבורי המלחמות, בעיקר ממלחמת ששת הימים, ומקבלי צל”שים.
אנשי בית העיתונאים “בית סוקולוב”, ובמיוחד מזכיר אגודת העיתונאים משה רון ז”ל, עזרו בענייני סופרים ועיתונות. בגינה של בית העיתונאים ערכנו מסיבה להופעת ספריו של צמח צמריון “פרקי שואה ושארית” ו”עיתונות שארית הפליטה בגרמניה”.
בכל עשרה בטבת נערכה במועדון הארגון תפילה בציבור ולימוד משניות ביום הקדיש הכללי, ונאמר קדיש ע”י החברים באולם המועדון.
גם במרתף השואה בירושלים התקיים ביום זה לימוד משניות לעילוי נשמות הקדושים, תפילת “קדיש” והדלקת נרות בפינת הזיכרון המיועדת לברגן-בלזן או ליד השלט של ברגן-בלזן באתר.
בארגון פעלה קופת גמילות חסדים שהילוותה כספים לחברים. בנוסף, פעלה ליד הארגון ועדה לסיוע סוציאלי לחברים נזקקים או חולים, ופעמיים בשנה – בראש השנה ובפסח – חולקו כספי סעד לנצרכים.
במקרים מסוימים חילק הארגון מלגות, בעיקר למי שלמדו באוניברסיטאות ולא יכלו לממן את שכר הלימוד או לקראת פרסום עבודת דוקטורט.
אירועים לחברים
התכנסויות רבות-משתתפים ליד שולחנות ערוכים התקיימו בעיקר ביולי או באוגוסט במלון “השרון” בהרצליה או ב”בית סוקולוב” בתל-אביב לציון יום השחרור או לרגל הופעת ספרים. המסיבות במלון “השרון” נערכו במימון יוסף רוזנזפט או הברית העולמית, והארגון טיפל בפרטים הטכניים והתקשורתיים. באירועים במלון “השרון” השתתפו אישי ציבור רבים וחברי ממשלה, ודיווח מלא פורסם בעיתונות.
לשמירת הקשר עם החברים ולפעילות תרבותית למענם שימש מועדון הארגון, שבאולמו נערכו אספות ומסיבות בעיקר בימי שלישי בשבוע, שבהם הופיעו מרצה, זמרים ונגנים. ההרצאות היו מגוונות ונסבו על מכלול נושאים מעניינים כהיסטוריה כללית ויהדות, ציונות, חסידות, שואה ונושאים אקטואליים. בשנת 1982 לפי החלטת ההנהלה, הוסב שם המועדון על שמו של רפאל אולבסקי ז”ל.
הקשר עם הקהילה היהודית בהנובר טופח למען שתי מטרות מרכזיות. הראשונה, כדי שנציגיה במקום יהיו אחראים מטעמנו ובהסכמתנו לשמירת אתר הזיכרון ובעיקר קבר האחים והמצבה באתר; והשנייה, כדי לאפשר באמצעותם ביקור משלחת ועריכת טקסי זיכרון ליד המצבה. הטקסים והנחת זרים ליד המצבה הם מרגשים ובהם נשמעת השפה העברית וכמובן תפילות מסורתיות.
במלאת שלושים שנה לשחרור ברגן-בלזן בשנת 1975, יזם היו”ר רפאל אולבסקי הבאת לוח-שיש מישראל, שהוצמד לגוף המצבה המקורית מיום השנה הראשון לשחרור. על הלוח נחרט באבן: “כי אבן מקיר תזעק” (חבקוק ב’, י”א), “הנני יסד בציון אבן” (ישעיהו כ”ח, ט”ז), וכן הטקסט הזה: “ניצולי ברגן-בלזן שנאחזו בארץ, הביאו את האבן הזאת מהרי ירושלים, במלאת שנת השלושים לשחרורם. ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל, אייר תשל”ה, אפריל 1975“.
הארגון היה תמיד בקשר עם ארגוני אחים-לסבל כגון ארגון אסירי הנאצים וארגון יוצאי יוון, שבחלקם נימנו גם עם משוחררי ברגן-בלזן. הקשר עם הארגונים היה הדדי על בסיס זהותי, רעיוני ופעולתי דומה. בנוסף היה הארגון מיוצג בארגונים ומוסדות אחרים כגון נציגות במועצת “יד ושם”, ארגון הלוחמים והפרטיזנים, וכן במרכז הארגונים, בארגון עובדי כפיה ואחרים. חברינו השתתפו בישיבות ואירועים שונים, ונעזרו במידע ויעוץ רלבנטיים לקיום מטרות הארגון. בשנת 1998 הצטרף הארגון לראשונה ל”מרכז הארגונים של ניצולי השואה”, ויוצג גם בארגון עובדי הכפיה תחת שלטון הנאצים.
פעולות בקרב הנוער
לשם החדרת תודעת השואה בקרב הדור הצעיר, הקים הארגון מחלקה מיוחדת בשם “נולדי בלזן”. למען הנוער קוימו בארגון פעולות תרבות מיוחדות, מסיבות חנוכה, טקסי ט”ו בשבט, נשפי פורים, ערבי אמנות, הרצאות [בהן פרדקה מזיא בנושא “הגבורה בשואה”], עצרת במלון “השרון”, חידונים נושאי פרסים בנושאי השואה, ספרות, תנ”ך וידיעת הארץ. הוצא לאור מאסף מיוחד לנוער בשם “דבר ילדי ברגן-בלזן” בידי מנחם-צבי רוזנזפט.
לילדי ברגן-בלזן היה וועד משלהם, אשר נהג לפנות לחבריו בעניינים שונים. הנוער הוזמן לכל אירועי הארגון והושווה בזכויותיו לחברי הארגון האחרים. ילדים מוכי-גורל מבין עולי ברגן-בלזן קיבלו גם סעד ועזרה רפואית מהארגון.
ב-17 ביולי 1963 הוכרז על “קרן מנחם-צבי”, על שם בנם של יוסף והדסה רוזנזפט.
הארגון נהג לשגר ברכות לילדי ברגן-בלזן ליום הולדתם, וגם בירכם על הישגיהם. גם מלגות לימודים חולקו לילדי בלזן.
עניין מיוחד גילה הארגון בנולדי ברגן-בלזן המגויסים לצה”ל. בסוף שנת 1966 שירתו בצה”ל כ-60 מילדי ברגן-בלזן. הארגון קיים קשרים הדוקים עם בני חבריו המשרתים בצה”ל, נהג לברכם לרגל גיוסם, ופנה אל שלטונות צה”ל בבקשה לשחרר את החיילים ילידי המחנה לעצרות הזיכרון, לקיום משמר כבוד בטקס.
בשנת תשכ”ז 1967 נפל במלחמת ששת הימים ברמת הגולן יוסי קילמן ז”ל, בנם של זאב ופולה קילמן. לאחר מכן מצאנו לדאבון-לבנו את הנופלים האלה: תיאודור בן דוד ותמרה רוטנברג; יואל בנם של יעקב וחיה פרידמן; משה בן שמואל ואירנה שוסטר; יהודה בן הניה ונח רוזנפלד מקיבוץ שריד; אליעזר בן עליזה וחיים האוזמן, נכד לאלטר והנדל יודקביץ.
תקופת הדעיכה
במרוצת השנים, עם פטירתם של רבים מחברי הארגון ופעיליו, ובעיקר לאחר פטירתו של החבר רפאל אולבסקי, ועקב יישום מוצלח של רוב מטרות הארגון שהוצבו עם היווסדו, הצטמצמה מאוד פעילות הארגון. לאחר שגדלו המיסים וההוצאות בתקציב הארגון, ההכנסות התמעטו ותמותת החברים עלתה, מימש הארגון, לאחר מו”מ ארוך ומייגע, את הסעיף בתקנון הקובע, כי בעת סגירת הארגון במתכונתו הנוכחית יש למסור את נכס הארגון, דהיינו הדירה, ל”יד ושם” או לעירייה, כדי שמחלקת הרווחה של העירייה תקים בו מועדון קשישים על שם ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן, תעמיד קיר המוקדש להנצחה, ותקצה חדר שבו יוכלו פעילי הארגון להמשיך בפעילות. ההסכם עם עירית תל אביב נחתם בתאריך 25.11.1993. תכולת הדירה רוקנה והועברה למחסן העירייה לשם שמירה ומיון, והשטח שהיה שייך לארגון נרשם בטאבו במועד מאוחר יותר ע”י העירייה. הכל נעשה ללא תמורה ובתנאי של מימוש ההנצחה והקמת מועדון קשישים. ב-22 בפברואר 2001 ניזוק מגשם כל החומר התיעודי שהיה במחסן העירייה ברחוב רש”י 48, והושלך לפח ע”י עובדי מרכז צוקר, המפעיל את המקום.
שיפוץ הדירה ארך למעלה משנה. הארגון פנה באמצעות העירייה אל ועדת התביעות בארץ, שאישרה מתן השתתפות כספית, וכך הושלמו הבניה, השיפוץ, הריהוט והקמת פינת ההנצחה.
המחלקה לתביעות פיצויים, שטיפלה בראשותו של רפאל אולבסקי ביותר מ-2000 חברים, חוסלה עם סידור מרבית התביעות. קופת גמילות החסדים נסגרה עקב המרת הונה מל”י לשקלים חדשים, ואובדן ערכה במאות אחוזים. דיווח מיוחד נמסר לשלטונות המוסמכים לפי בקשתם. ספרית השואה על מאות הספרים שבה, שפארה את המועדון בעבר, חולקה למוסדות ציבור. ספרים בשפה העברית הועברו לישוב “אלון שבות”, ומצאו מקום מכובד באגף מיוחד הנושא את שם הארגון כנותן התרומה. הספרים בשפות הלועזיות – גרמנית, פולנית ואנגלית – הועברו למוזיאון ברגן-בלזן בגרמניה, ומשמשים כחומר עיוני לקריאה. יתר הספרים ביידיש נמסרו לעירית תל אביב לחלוקה. מחלקת הנוער – נולדי ברגן-בלזן: אלה התבגרו, נישאו והקימו דור שלישי, ולארגון אבד הקשר עימם מחוסר יכולת לתרום להם ומחוסר עניין מצידם. הפעילות היחידה שקישרה חלק מהנוער-לשעבר עם הארגון כיום היא השתתפותם הפעילה בניהול טקסי אזכרה בברגן-בלזן ובביקורי שורשים במחנה העקורים.
כיום ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל ממשיך לקיים את פעילותו בחדר אחד, המשמש לפעילות משרדית של הארגון, ובאולם המועדון ע”ש רפאל אולבסקי, שבו פינת הנצחה לארגון ופועלו. הספרים שהיו בספריה חולקו בין ספריות ציבוריות, ותיקי הפיצויים נמסרו לארכיון באתר הזיכרון בגרמניה.
הארגון כיום
בשנת 2004 נרשם הארגון כעמותה תחת אותו שם עם הנהלה מצומצמת שבה חמישה חברים. עם התרחבות הפעילות, מכהנת כיום הנהלה בת 8 חברים מתנדבים ללא שכר, ובהם ניצול ושבעה בני דור-ההמשך, שישה מהם נולדי ברגן-בלזן.
הפעילות כיום כוללת, לפי התקנות, את ההנצחה והזיכרון הקשר עם החברים וקיום אירועים ופעילויות עבורם, הוצאת עיתון “הקול שלנו” – “אונדזער שטימע” והקשר עם אתר הזיכרון בגרמניה.
הארגון רשום כעמותה כחוק ובכל שנה מתקיימת אסיפה כללית של חברי הארגון, המאשרים את התקציב השנתי, את הרכב חברי ההנהלה ואת פעילות העמותה (עמותה רשומה 580418549).
בשנת 2005 קיימנו 3 אסיפות עם חברים וביקור באתר הזיכרון בגרמניה לציון 60 שנה לשחרור המחנה, וכן פעילות שוטפת וישיבות הנהלה.
בשנת 2006 ביקרנו בסיור מודרך במוזיאון החדש של “יד ושם” למשך יום שלם. לציון יום השחרור ה-61 קיימנו עצרת זיכרון בחולון, אסיפה כללית של החברים ופעילות שוטפת בכל המוסדות.
באוקטובר 2007 יצאה משלחת הארגון לגרמניה לאירוע לציון פתיחת המוזיאון ומרכז התיעוד החדש באתר הזיכרון בברגן-בלזן. במשלחת השתתפו ניצולים מהמחנה, ובני הדור השני והשלישי. בכל השנים האלה סייע רבות לפעילותנו יו”ר עמותת אתרי הזיכרון של נידרזאקסןוילפריד וידמן, עד לפרישתו.
בשנת 2008 חגגנו את חג החנוכה במופע הומור במועדון הארגון. בחודש אפריל קיימנו אירוע לציון יום השחרור מברגן-בלזן.
בשנת 2009 התקיים טקס אזכרה לציון יום השחרור באפריל, ובחודש מאי ביקר כאן יו”ר עמותת אתרי הזיכרון של נידרזאקסן, ד”ר האבו קנוך, ונפגש עם חברי הנהלת הארגון.
בנובמבר 2009 נערך מפגש חגיגי עם תוכנית אמנותית וכיבוד, ובדצמבר חגגנו באירוע חנוכה שמח.
באפריל 2010, במלאת 65 שנים לשחרור ברגן-בלזן, יצאה לגרמניה משלחת גדולה ובה ניצולים ובני הדור השני והשלישי, לחוויית מסע, שעבור חלק מהניצולים ייתכן שהייתה הפעם האחרונה שבה ביקרו באתר המחנה לשעבר.
הארגון הנפיק באמצעות השירות הבולאי של דואר ישראל גיליון בולים חגיגי ומיוחד, שחולק רק למשתתפי המסע ולמארחים בגרמניה. בשל ענן האפר הוולקני מאיסלנד באפריל 2010, התעכבה חזרת המשלחת לישראל, ואת יום העצמאות תש”ע חגגו הניצולים וילדיהם בבית הכנסת בהנובר באירוע מרגש, שייזכר בליבם.
בספטמבר 2010 נערך אירוע לכבוד ראש השנה ובו השתתף לראשונה מי שהיה אז סגן-הרמטכ”ל רב-אלוף בני גנץ, בן למשוחררת בלזן וחבר בארגון.
בנובמבר 2010 התקיים סיור של הניצולים וילדיהם בירושלים בעקבות הצנחנים משחררי העיר העתיקה.
בשנת 2011 סיירנו עם משה חרמץ, בן הדור השני, שאביו השתחרר בברגן-בלזן, באנדרטת האש של רפפורט בהרי ירושלים ובגבעת התחמושת.
באפריל 2011 קיימנו במועדון שלנו טקס לכבוד יום השחרור עם הרצאת אורח של ד”ר דניס שרביט על שואת יהודי צרפת, ועם סיפורים אישיים של חברי הארגון על רגע השחרור שלהם.
בחנוכה – דצמבר 2011 ערכנו מסיבה מסורתית במועדון הקהילתי ברחוב רש”י בתל-אביב.
במרץ 2012 ערכנו סיור חברים ב”יד ושם” כאורחים של אגף ההנצחה; ביקרנו בשתי תערוכות (תערוכה במלאת יובל למשפט אייכמן ותערוכת “אין משחקים ילדותיים” – עולמם של הילדים בתקופת השואה) ושמענו הרצאה על “ניצולי השואה במאבק להקמת המדינה” מפי נעמה גליל, מנהלת מחלקת ההדרכה ב”יד ושם”.
במאי 2012 קיימנו סיור חברים בירושלים בעקבות לוחמי המחתרות כולל ביקור במרכז מורשת מנחם בגין, ובסוף אוגוסט חגגנו את סיום הקיץ והרמנו כוסית לקראת ראש-השנה תשע”ג במסגרת סיור בבית הפלמ”ח.
ב-30 בנובמבר 2012 התקיים בברגן-בלזן אירוע מיוחד לציון 60 שנה לחנוכת אתר ההנצחה ופורסמה הצהרת המורשת של ניצולי ברגן-בלזן לדורות הבאים. בין החתומים על ההצהרה – יו”ר הארגון אריאל יהלומי. כמו כן פורסמה הצהרה של בני הניצולים שנולדו במחנה העקוריםבחתימת יוכי ריץ-אולבסקי מישראל ומנחם רוזנזפט מארה”ב.
באפריל 2013 חגגנו את יום השחרור ה-68 מברגן-בלזן בדיוק בערב יום העצמאות של מדינת ישראל. הרמטכ”ל רב-אלוף בני גנץ פרסם ברכת הצדעה לניצולי ברגן-בלזן.
בפברואר 2014 התארחו חברי הארגון במתקני התעשייה האווירית וזכו לקבלת פנים חמה ומרגשת. החברים חשו גאווה לנוכח ההישגים הגדולים והאמצעים שפותחו כאן בארץ.
באפריל 2014 חגגנו את יום השחרור, ובספטמבר 2014 קיבלנו יחד את פני השנה החדשה תשע”ה במסיבת עליזה, שבה שמענו גם על התפתחות המוסיקה החסידית.
2015
הושק אתר האינטרנט של הארגון.
ב-14 באפריל צויין יום השחרור בבית הנשיא הראשון – פרופ’ חיים וייצמן, ברחובות.
הנפקנו גיליון בולים ישראלי רשמי מיוחד לרגל 70 שנה לשחרור.
ב-16 בספטמבר חגגנו את ראש השנה וצפינו במופע מוסיקלי ביידיש בתאטרון הקאמרי בתל אביב.
ב-8 בדצמבר התכנסנו למסיבת חנוכה לאסיפה כללית בבית ויצ”ו בתל-אביב. בתוכנית האמנותית היה קובי לוריא בשירים וסיפורים שהגיעו מיידיש לעברית.
ב-21 בדצמבר השתתפנו בכינוס הראשון של ילדי וילידי מחנות העקורים מטעם עמותת “דורות ההמשך”.
2016
ב-12 באפריל נסענו צפונה אל כפר חסידים, שם חגגנו את יום השחרור ה-71 ב”יענקל’ס שטעטל” – מוזיאון לשימור מורשת יהדות מזרח אירופה.
ב-9 ביוני התכנסנו למופע אודות ההמנון “התקווה” בהגשת ד”ר אסתרית בלצן. המנחה והקהל התרגשו לראות את חברותינו הניצולות ואיתן ילידות מחנה העקורים מייד לאחר הקטע שבו הוקרן סרט על שירת “התקווה” בברגן-בלזן.
ביולי 2016 נערך מפגש ילדי גן הילדים של ברגן-בלזן.
ב-26 בספטמבר הרמנו כוסית לרגל ראש השנה ב”מרכז רבין” בתל-אביב. בכינוס התארחה משלחת מגרמניה בראשות שרת התרבות של נידרזאקסן, פראוקה הייליגנשטט וד”ר ינס-כריסטיאן וגנר, מנכ”ל הקרן לאתרי זיכרון שם. שר העבודה והרווחה חיים כץ, שהוריו היו בבלזן, הגיע לברך את הנוכחים.
ב-26 בדצמבר חגגנו את חנוכה בבית ויצ”ו בתל אביב, ונפרדנו מאריאל יהלומי, שהודיע על פרישתו. הזמרת הילה איתן סחפה את החברים שיצאו בריקודים.
2017
ב-1 בינואר נבחר שרגא מילשטיין לכהונת יו”ר הארגון.
ב-26 באפריל בילינו בסיור בניצנים, נגבה ויד מרדכי שבנגב עם המדריך משה חרמץ, שאביו שוחרר בברגן-בלזן.
בסוף אוגוסט חגגנו בבילוי משותף בהצגה “משפוחה כן בוחרים” הדוברת עברית ויידיש, עם נתן דטנר, שלומית אהרון והאחים אסנר.
ב-25 בספטמבר ציינו את ראש השנה במרכז רייך בתל-אביב, קיימנו אסיפה כללית ונפרדנו מחברת ההנהלה טוני דריילינגר. קולט אביטל, יו”ר מרכז הארגונים, ברכה על הצטרפות הארגון שלנו למרכז. חתמנו עם מופע מרגש בשם “פגישה לאין קץ” משיריו של נתן אלתרמן, בביצוע נכדו נתן סלור ואסנת זיביל.
בנובמבר צפינו בהצגה “אדיפוס שמדיפוס” עם חנה לסלאו, שהתרגשה לשמוע על ניצולי ברגן-בלזן שהיו בקהל.
ב-25 בדצמבר חגגנו חנוכה במרכז רייך ושמענו את האספן חזי פוזננסקי במופע “קסם הכסף” – ציונות דרך החור שבגרוש.
2018
ב-24 במאי ציינו 70 שנה לעצמאות מדינת ישראל ואת יום השחרור שלנו בסיור מיוחד בשם “גם אנחנו מגש הכסף – ניצולי השואה במלחמת העצמאות”, בהדרכת אריאל פיינרמן. סיירנו בלטרון ובביקור מרגש ב”בית העדות” במושב ניר גלים.
ביולי נבחר יו”ר הארגון שרגא מילשטיין כחבר דירקטוריון ועידת התביעות.
ב-5 באוקטובר הרמנו כוסית לראש השנה עם אורח הכבוד וילפריד וידמן, אשתו ובנו. וידמן עמד שנים בראש קרן אתרי הזיכרון בנידרזאקסן.
ב-4 בדצמבר נפגשנו ב”בית החייל” בתל אביב לחגוג את חנוכה. הפעם גם השתתפו בני הדור השלישי והרביעי. כולם נהנו ממופע קסמים ולהטוטים וממוסיקה נוסטלגית.
“הקול שלנו” – “אוּנדְזֶער שְטִימֶע” החדש
משנת 2010 החל הארגון להוציא לאור עיתון בשם “הקול שלנו” – OUR VOICE, וביידיש “אונדזער שטימע“. שם זה נבחר כמחווה של כבוד לכתב העת “אונדזער שטימע” שיצא לאור במחנה העקורים ברגן-בלזן בגרמניה מיד לאחר השחרור, ובכך היה לכתב העת היהודי הראשון בגרמניה שלאחר השואה. העיתון משמש במה לחברים הניצולים כמו גם לבני הדור השני והשלישי. מתפרסמים בו מאמרים שנכתבים בידי חברים או חוקרים מישראל ומחו”ל. העיתון הוא בין-לאומי, ומביא חלק מהמאמרים שבו בשפה האנגלית כדי ליצור גשר עם הקוראים בחו”ל.
קשרי חוץ
הקשר עם עמותת אתרי הזיכרון בנידרזאקסן בגרמניה מתקיים באופן שוטף במשך כל השנה. יוכי ריץ-אולבסקי משמשת כנציגת הארגון בדירקטוריון בין-לאומי של העמותה בנידרזאקסן.
בשנת 2010 ביקרה בישראל אליזבט הייסטר-נוימן, מי שהייתה שרת החינוך של נידרזאקסן, האחראית על אתר הזיכרון בברגן-בלזן, נפגשה עם הנהלת הארגון והתרשמה עמוקות מפעילותו.
באוגוסט 2012 ביקר בישראל דיוויד מקאליסטר, שהיה אז ראש ממשלת נידרזאקסן בגרמניה, שבתחומה נמצא אתר הזיכרון למחנה ברגן-בלזן. הוא נפגש בירושלים עם יוכי ריץ-אולבסקי,התעניין בפעילות הארגון וביקש הצעות כיצד להרחיב את פעילות ההנצחה.
באוקטובר 2014 נפגשה יוכי ריץ-אולבסקי עם ד”ר יֶנס-כריסטיאן וַגנֶר, היו”ר החדש של עמותת אתרי הזיכרון בנידרזאקסן, שנכנס לתפקידו ב-1בספטמבר 2014. בפגישה נידונו שיתוף הפעולה והתמיכה של העמותה הגרמנית בפעילות הארגון בארץ, וההכנות לאירוע באפריל 2015 בגרמניה במלאת 70 שנה לשחרור ברגן-בלזן.
ב-26 באפריל 2015 ציינו בגרמניה 70 שנה לשחרור ברגן-בלזן בטקס רשמי בהשתתפות נשיא גרמניה יואכים גאוק ונשיא הקונגרס היהודי העולמי רון לאודר. היו”ר אריאל יהלומי נשא דברים ליד האנדרטה הכללית. בהנובר התקיים קונצרט חגיגי לציון השחרור. את יום העצמאות ה-67 למדינת ישראל חגגנו בבית הכנסת בצֶלֶה.
ב-1 בנובמבר 2015 התקיים בירושלים מפגש מיוחד עם משלחת נשיאות הלאנדטג מנידרזאקסן בראשות נשיא הפרלמנט ברנד בוזמן.
ב-15 באפריל 2016 כיבד הפרלמנט בנידרזאקסן בתשואות ממושכות את נציגי הדור השני של הארגון יוכי ריץ-אולבסקי ואחיה אריה אולבסקי. השניים, עם יו”ר הארגון אריאל יהלומי, השתתפו בטקס יום השחרור ה-71 על אדמת ברגן-בלזן.
ב-26 ביוני 2016 המלכה אליזבט ביקרה בברגן-בלזן.
ב-23 באפריל 2017 ציינו בגרמניה את יום השחרור בהשתתפות בת הדור הרביעי מאיה בנבנישתי.
מקורות כספיים
אין לארגון כל הכנסות פרט להקצבה חד-שנתית של העמותה בגרמניה או גביות חד-פעמיות מהחברים המשתתפים בפעילות מסוימת על מנת לסייע במימונה, כגון השתתפות סימלית עבור ביקור מודרך ב”יד ושם”. כל היתר, כולל אדמיניסטרציה שוטפת, טלפון, מיסים, צרכי משרד, דואר, אירועים וכנסים, זרי-פרחים בברגן-בלזן וכיו”ב הן הוצאות המוטלות על הארגון. יש לציין כי הארגון משתדל לחסוך בהוצאות אלה, וההנהלה פועלת על בסיס התנדבותי.
תרומה מיוחדת מתקבלת מדי פעם מעו”ד מיכאל פירסט, יו”ר הקהילות היהודיות בנידרזאקסן, השותף לפעילותנו בקשר לאתר המחנה. תרומה זו מאפשרת הוצאת העיתון “הקול שלנו” (אונדזער שטימע), המתעד זיכרונות, מביא חדשות ושומר על קשר עם החברים.
נכון לתחילת 2022, בארגון רשומים כ-500 חברים, ניצולים בני דור ראשון, ובני דור שני, שלישי ורביעי.
מאז שנת 2007 ועד סוף 2014 נרשמו יותר מ-300 חברים חדשים בארגון! (כמעט מחצית!)
חברים נוספים נרשמים מדי חודש.