ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל

לאחר עלייתם לישראל בשנים 1948-9 של פעילים מהוועד היהודי המרכזי במחנה העקורים בברגן-בלזן שבגרמניה, הם החליטו להקים בארץ ארגון, שיהווה כתובת לבעיותיהם של הניצולים בכל הקשור לקליטתם בארץ ולהגנת זכויותיהם. בין היוזמים היו הרב ד"ר צבי הֶלפגוֹט-עזריה, רפאל אוֹלֶבסְקִי, רחל בן-צבי, חיים פּוֹסלוּשְנִי, ירחמיאל זִינגֶר, רוֹטשְטַיִין, עו"ד ד"ר טִיבּוֹר הִירְש, הֶלָה בֶּרלִינסְקִי ודב זֶלמַנוֹבִיץ'. הודות להיכרותם עם ד"ר נח בַּארוּ מהקונגרס היהודי העולמי, הם קיבלו רשות להשתמש בחדרי הקונגרס, ששימשו כתובת למפגשים, ישיבות ומשרד לרישום החברים. כעבור זמן העתיקו מושבם למשרדי חברם עו"ד ד"ר טיבור הירש ברחוב החלוצים 2 בתל-אביב.

הארגון נקרא ארגון שארית הפליטה מהאזור הבריטי בגרמניה ברגן-בלזן, והתחיל את פעילותו ברישום החברים החל מהשנים 1949-50. בשנת 1950 נרשם רשמית כארגון שבין מטרותיו היו:לזכור, להנציח את העבר, לשמור על אינטרסים של החברים, לפעול בשמם כדי להבטיח זכויותיהם וכן לעזור לחברים בכל המובנים. נבחרה הנהלה בת תשעה חברים, מועצה ארצית וכן וועדות.

יוסף רוֹזֶנזַפְט, שהיה יו"ר הוועד היהודי המרכזי בברגן-בלזן, נבחר במרוצת הזמן לנשיא הארגון, והיה מעורב בכל הנעשה ואף יעץ ועזר להגשים את מטרות הארגון.

עם הזמן מנה הארגון אלפי חברים ששילמו דמי-חבר שנתיים, שהיוו בסיס פיננסי לאחזקת הארגון. החברים מצאו אוזן קשובה אצל הפעילים, שניצלו את יכולתם וקשריהם כדי לעזור לחברי הארגון. מדי מספר שנים התקיימו בחירות, התחלפו ההנהלה, המועצה והוועדות, ורבתה הפעילות. הוקמה קופת גמילות חסדים שיסודה בתרומות החברים, בהקצבה חד-פעמית של הסוכנות היהודית לא"י, ובעזרה כספית מד"ר הדסה בִּימקוֹ-רוזנזפט, שהילוותה כספים לחברים תמורת ערבות.

יושבי הראש

בראש הארגון בישראל עמד תחילה הרב ד"ר צבי עזריה (הלפגוט) בשנים 1949-1960, ולאחר שנתמנה לרב בגרמניה, נבחר רפאל אולבסקי, שעמד גם בראש קופת גמילות חסד. דב זלמנוביץ' נבחר כמזכיר כללי.

רפאל אולבסקי הנהיג ביד רמה את הארגון עד לפטירתו בשנת 1981. אחריו כיהן כיו"ר הארגון חיים פוסלושני, ולאחר פטירתו ב-1999 כיהן דב זלמנוביץ' כיו"ר עד לפטירתו בשנת 2006.

כיום מכהן בתפקיד היו"ר אריאל יהלומי (דִיאַמַנְט).

הסדרת פיצויים לחברים

עם חתימת ממשלת ישראל על הסכם השילומים והפיצויים בין גרמניה לישראל, הקים הארגון מחלקה לתביעות פיצויים אישיים מגרמניה בראשות רפאל אולבסקי והיועץ המשפטי עו"ד ד"ר טיבור הירש. הארגון גבה שכר טירחה מהחברים בשיעור של 10%, מהם שולם שכר טירחה לעו"ד בגרמניה ובארץ, ואחוז אחד עד שניים קיבל הארגון למימון הוצאותיו, ובהן שכר הפקידים והכתבניות.

רכישת המשרד

במרוצת השנים, כאשר בשלו התביעות והמימון כלל את תרומות החברים לאחר שקיבלו את כספי הפיצויים, התאפשר לארגון לרכוש דירה בת ארבעה חדרים בבנין חדש ברחוב יהודה הלוי 143 בתל-אביב, שיועדה למועדון החברים ולחדרי משרד.

האולם שהיה מצויד בשולחנות וכסאות, ספריה וטלויזיה, איכלס עד שמונים חברים ושימש להתכנסויות ופעילויות מגוונות כגון מסיבות, הרצאות, אזכרות, תפילות ולימוד ומקום לעיון ולקריאה. הספרייה כללה ספרים בכל הלשונות, שעניינם זיכרונות והיסטוריה מתקופת השואה.

הברית העולמית

במקביל הקים יוסף רוזנזפט בארה"ב גוף שנקרא הברית העולמית של ניצולי ברגן-בלזן שהוא היה נשיאו, ושמעיה (סֶם) בְּלוֹך שימש כמזכיר כללי. הארגון בישראל היה הגוף העיקרי של הברית העולמית, וקיים שיתוף פעולה פורה ופעילות הדדית בכל התחומים כדי לזכור ולהנציח את ברגן-בלזן. שני המרכזים האלה ופעילותם הברוכה הביאו לתודעת העולם את ברגן-בלזן כמחנה ריכוז נודע לשמצה, וכמחנה עקורים הגדול, שפעל בגרמניה לאחר השחרור במשך השנים 1945-1950.

הפעילות השוטפת

הארגון בארץ פעל במשך כל ימות השנה (פרט לשבתות וחגים) מדי יום משמונה בבוקר ועד שש בערב בענייני פיצויים או סידורים אחרים, ובערבים התקיימו ישיבות ההנהלה, המועצה, הוועדות, קופת גמילות חסד ופעילות תרבותית אחרת. לעיתים קרובות ביותר הפך הארגון לבית שני עבור חבר בודד ללא חברים או קרובי משפחה, שרצה לשפוך את ליבו או להעלות זיכרונות משותפים.

במסגרת הגשמת מטרות הארגון, נערכה מדי שנה ביום השחרור ב-15 באפריל או ב-ב' באייר (התאריך העברי המקביל) עצרת זיכרון רבת-משתתפים. העצרת התקיימה באולמות גדולים וכללה תוכנית עשירה כיאה ליום זה. ראשי הממשלות, שרים, ח"כים או ראשי ארגונים מקבילים ומרצים ידועי-שם נטלו חלק בעצרות זיכרון אלה. לצידם נאמו גם פעילי הארגון, יושבי הראש, ויוסף רוזנזפט שהגיע מחו"ל כדי להשתתף באירוע זה. העיתונות דיווחה על כל אירוע בהרחבה מתוך הכרה בחשיבותו ומאחר שלעיתים היה החשוב ביותר מבין עצרות הזיכרון בישראל. מכל עצרת זיכרון נשארו קלטות או סרטים שמנציחים את האירוע, נואמיו ומשתתפיו. כיום נמצא חלק מהם במרכז התיעוד החדש באתר הזיכרון בברגן-בלזן בגרמניה.  חלק אחר נמצא באוסף רחל ורפאל אולבסקי ז"ל ב"יד ושם".

חברי הארגון היוו קבוצה גדולה, שנקשרה בקשר גורלי דומה וחוויות משותפות עוד משהותם במחנה העקורים ברגן-בלזן. אנשי ציבור רבים ובהם שרים, ח"כים, עיתונאים, סופרים ואנשים מפורסמים אחרים נימנו עם אוהדי הארגון, ותמכו במטרותיו ובפעילותו הברוכה בישראל.

חברי הארגון נתבקשו להדליק נר זיכרון ביום השחרור, שהיה גם יום הזיכרון השנתי. הם קיבלו חומר הסברה שוטף על נושאי השואה, והארגון עודד אותם לספר, לכתוב ולהעביר זיכרונות ככל יכולתם לדורות הבאים.

במקביל, לפעמים באותו יום בשעות הבוקר, נערכה עצרת זיכרון מטעם הארגון ב"מרתף השואה" בהר ציון וב"אוהל יזכור" של "יד ושם" בירושלים.

במסגרת ההנצחה הוקמה מצבת זיכרון לניספים בברגן-בלזן על הר ציון ברחבה שלפני הכניסה ל"מרתף השואה". שהוענקה לארגון ע"י משרד הדתות בראשות המנכ"ל הרב ש"ז כהנא ז"ל.  המצבה עוצבה בדומה לזו שעל קבר האחים בברגן-בלזן.  לשם הקמת המצבה הביא ד"ר צבי עזריה אפר משטח מחנה הריכוז ברגן-בלזן כסמל לאפר קורבנות השואה.

ב"יד ושם" הוטמן אפר מברגן-בלזן ב"אוהל יזכור", תחת הכיתוב המציין את שם המחנה, ובכך החלה מסורת ארוכת שנים של  עריכת טקסי זיכרון והדלקת "נר תמיד" באתר זה ע"י ארגון שארית הפליטה.

בכל המקומות והעצרות הושם דגש על השתתפות החברים בהדלקת נרות, אמירת קדיש, הנחות זרים, הקראות וכדומה, כדי לבטא בהם את הרגשת החבר בהתייחדות האישית והפרטית שלו עם קרוביו הניספים בשואה.

יחד עם קק"ל ניטע יער בלזן באשתאול במבואות ירושלים, ומדי פעם נערכה שם התכנסות. בכניסה ליער מקדם את המבקרים לוח אבן טבעית עם הכיתוב "יער בלזן".

מבצע ארצי מיוחד היה פעילות מצד ארגוננו לקבוע שמות לרחובות  "קדושי השואה" או "קדושי בלזן" בערי ישראל. בערים אשדוד, הרצליה, חולון, כפר סבא, נתניה, עכו, עפולה וקריית-חיים יש רחובות הנושאים שמות אלה.

הוצאה לאור

הנצחה מיוחדת הם ספרים שהופיעו במשותף עם הברית העולמית או בנפרד ע"י ארגון שארית הפליטה בישראל. הופיעו הספרים "בלזן" בעברית, יידיש ואנגלית; ספר-אלבום "חורבן ותקומה"בעריכת סם בלוך; "פרקי שואה ושארית" מאת ד"ר צֶמַח צַמַרִיוֹן; "העיתונות של שארית הפליטה" מאת ד"ר צמח צמריון; ספר השירים "קראתיך ירושלים" בפולנית ובעברית מאת צֶ'סלַב שְלַזֶק; "לִידֶער פון ים המוות" מאת א' סוצקובר; "ספר הגבורה" למשרד הביטחון; הספר"הדמעה" מאת רפאל אולבסקי ז"ל; "כך זה קרה" ביידיש ועברית; "כְ'טוּ דֶערמַאנֶען" ביידיש מאת גלוטשטיין; "לִידֶער פוּן חורבן אוּן לִידֶער פוּן גְלוֹיבֶּן" ביידיש מאת אהרון צייטלין. במקרים מסוימים ניתנה עזרה כספית להוצאת לאור של ספר בידי אחד החברים. באירוע להופעת "ספר הגבורה" השתתפו – בנוסף לאנשי ציבור וממשל – גם אלופי צה"ל ואנשי משרד הביטחון, מאחר שתוכן הספר נסב על גיבורי המלחמות, בעיקר ממלחמת ששת הימים, ומקבלי צל"שים.

אנשי בית העיתונאים "בית סוקולוב", ובמיוחד מזכיר אגודת העיתונאים משה רון ז"ל, עזרו בענייני סופרים ועיתונות. בגינה של בית העיתונאים ערכנו מסיבה להופעת ספריו של צמח צמריון "פרקי שואה ושארית" ו"עיתונות שארית הפליטה בגרמניה".

בכל עשרה בטבת נערכה במועדון הארגון תפילה בציבור ולימוד משניות ביום הקדיש הכללי, ונאמר קדיש ע"י החברים באולם המועדון.

גם במרתף השואה בירושלים התקיים ביום זה לימוד משניות לעילוי נשמות הקדושים, תפילת "קדיש" והדלקת נרות בפינת הזיכרון המיועדת לברגן-בלזן או ליד השלט של ברגן-בלזן באתר.

בארגון פעלה קופת גמילות חסדים שהילוותה כספים לחברים. בנוסף, פעלה ליד הארגון ועדה לסיוע סוציאלי לחברים נזקקים או חולים, ופעמיים בשנה – בראש השנה ובפסח – חולקו כספי סעד לנצרכים.

במקרים מסוימים חילק הארגון מלגות, בעיקר למי שלמדו באוניברסיטאות ולא יכלו לממן את שכר הלימוד או לקראת פרסום עבודת דוקטורט.

אירועים לחברים

התכנסויות רבות-משתתפים ליד שולחנות ערוכים התקיימו בעיקר ביולי או באוגוסט במלון "השרון" בהרצליה או ב"בית סוקולוב" בתל-אביב לציון יום השחרור או לרגל הופעת ספרים. המסיבות במלון "השרון" נערכו במימון יוסף רוזנזפט או הברית העולמית, והארגון טיפל בפרטים הטכניים והתקשורתיים. באירועים במלון "השרון" השתתפו אישי ציבור רבים וחברי ממשלה, ודיווח מלא פורסם בעיתונות.

לשמירת הקשר עם החברים ולפעילות תרבותית למענם שימש מועדון הארגון, שבאולמו נערכו אספות ומסיבות בעיקר בימי שלישי בשבוע, שבהם הופיעו מרצה, זמרים ונגנים. ההרצאות היו מגוונות ונסבו על מכלול נושאים מעניינים כהיסטוריה כללית ויהדות, ציונות, חסידות, שואה ונושאים אקטואליים. בשנת 1982 לפי החלטת ההנהלה, הוסב שם המועדון על שמו של רפאל אולבסקי ז"ל.

הקשר עם הקהילה היהודית בהנובר טופח למען שתי מטרות מרכזיות. הראשונה, כדי שנציגיה במקום יהיו אחראים מטעמנו ובהסכמתנו לשמירת אתר הזיכרון ובעיקר קבר האחים והמצבה באתר; והשנייה, כדי לאפשר באמצעותם ביקור משלחת ועריכת טקסי זיכרון ליד המצבה. הטקסים והנחת זרים ליד המצבה הם מרגשים ובהם נשמעת השפה העברית וכמובן תפילות מסורתיות.

במלאת שלושים שנה לשחרור ברגן-בלזן בשנת 1975, יזם היו"ר רפאל אולבסקי הבאת לוח-שיש מישראל, שהוצמד לגוף המצבה המקורית מיום השנה הראשון לשחרור. על הלוח נחרט באבן: "כי אבן מקיר תזעק" (חבקוק ב', י"א), "הנני יסד בציון אבן" (ישעיהו כ"ח, ט"ז), וכן הטקסט הזה: "ניצולי ברגן-בלזן שנאחזו בארץ, הביאו את האבן הזאת מהרי ירושלים, במלאת שנת השלושים לשחרורם. ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל, אייר תשל"ה, אפריל 1975".

הארגון היה תמיד בקשר עם ארגוני אחים-לסבל כגון ארגון אסירי הנאצים וארגון יוצאי יוון, שבחלקם נימנו גם עם משוחררי ברגן-בלזן. הקשר עם הארגונים היה הדדי על בסיס זהותי, רעיוני ופעולתי דומה. בנוסף היה הארגון מיוצג בארגונים ומוסדות אחרים כגון נציגות במועצת "יד ושם", ארגון הלוחמים והפרטיזנים, וכן במרכז הארגונים, בארגון עובדי כפיה ואחרים. חברינו השתתפו בישיבות ואירועים שונים, ונעזרו במידע ויעוץ רלבנטיים לקיום מטרות הארגון.

במרוצת השנים, עם פטירתם של רבים מחברי הארגון ופעיליו, ובעיקר לאחר פטירתו של החבר רפאל אולבסקי, ועקב יישום מוצלח של רוב מטרות הארגון שהוצבו עם היווסדו, הצטמצמה מאוד פעילות הארגון. לאחר שגדלו המיסים וההוצאות בתקציב הארגון, ההכנסות התמעטו ותמותת החברים עלתה, מימש הארגון, לאחר מו"מ ארוך ומייגע, את הסעיף בתקנון הקובע, כי בעת סגירת הארגון במתכונתו הנוכחית יש למסור את נכס הארגון, דהיינו הדירה, ל"יד ושם" או לעירייה.  הדירה נמסרה למחלקת הרווחה בעירית תל-אביב, המקיימת שם מועדון חברתי לקשישים. ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל ממשיך לקיים את פעילותו בחדר אחד, המשמש לפעילות משרדית של הארגון, ובאולם המועדון ע"ש רפאל אולבסקי, היו"ר לשעבר של הארגון, שבו פינת הנצחה לארגון ופועלו. הספרים שהיו בספריה חולקו בין ספריות ציבוריות, ותיקי הפיצויים נמסרו לארכיון באתר הזיכרון בגרמניה.

הארגון כיום

בשנת 2004 נרשם הארגון כעמותה תחת אותו שם עם הנהלה מצומצמת שבה חמישה חברים. עם התרחבות הפעילות, מכהנת כיום הנהלה בת 7 חברים מתנדבים ללא שכר, ובהם שלושה ניצולים וארבעה בני דור-ההמשך של נולדי ברגן-בלזן.

הפעילות כיום כוללת, לפי התקנות, את ההנצחה והזיכרון הקשר עם החברים וקיום אירועים ופעילויות עבורם, הוצאת עיתון "הקול שלנו" – "אונדזער שטימע" והקשר עם אתר הזיכרון בגרמניה.

הארגון רשום כעמותה כחוק ובכל שנה מתקיימת אסיפה כללית של חברי הארגון, המאשרים את התקציב השנתי, את הרכב חברי ההנהלה ואת פעילות העמותה (עמותה רשומה 580418549).

בשנת 2005 קיימנו 3 אסיפות עם חברים וקיימנו ביקור באתר הזיכרון בגרמניה לציון 60 שנה לשחרור המחנה, פעילות שוטפת וישיבות הנהלה.

בשנת 2006 ביקרנו בסיור מודרך במוזיאון החדש של "יד ושם" למשך יום שלם. לציון יום השחרור ה-61 קיימנו עצרת זיכרון בחולון, אסיפה כללית של החברים ופעילות שוטפת בכל המוסדות.

באוקטובר 2007 יצאה משלחת הארגון לגרמניה לאירוע לציון פתיחת המוזיאון ומרכז התיעוד החדש באתר הזיכרון בברגן-בלזן. במשלחת השתתפו ניצולים מהמחנה, ובני הדור השני והשלישי. בכל השנים האלה סייע רבות לפעילותנו יו"ר עמותת אתרי הזיכרון של נידרזאקסןוילפריד וידמן, עד לפרישתו.

בשנת 2008 חגגנו את חג החנוכה במופע הומור במועדון הארגון. בחודש אפריל קיימנו אירוע לציון יום השחרור מברגן-בלזן.

בשנת 2009 התקיים טקס אזכרה לציון יום השחרור באפריל, ובחודש מאי ביקר כאן יו"ר עמותת אתרי הזיכרון של נידרזאקסןד"ר האבו קנוך, ונפגש עם חברי הנהלת הארגון.

בנובמבר 2009 נערך מפגש חגיגי עם תוכנית אמנותית וכיבוד, ובדצמבר חגגנו באירוע חנוכה שמח.

באפריל 2010במלאת 65 שנים לשחרור ברגן-בלזן, יצאה לגרמניה משלחת גדולה ובה ניצולים ובני הדור השני והשלישי, לחוויית מסע, שעבור חלק מהניצולים ייתכן שהייתה הפעם האחרונה שבה ביקרו באתר המחנה לשעבר.

הארגון הנפיק באמצעות השירות הבולאי של דואר ישראל גיליון בולים חגיגי ומיוחד, שחולק רק למשתתפי המסע ולמארחים בגרמניה. בשל ענן האפר הוולקני מאיסלנד באפריל 2010, התעכבה חזרת המשלחת לישראל, ואת יום העצמאות תש"ע חגגו הניצולים וילדיהם בבית הכנסת בהנובר באירוע מרגש, שייזכר בליבם.

בספטמבר 2010 נערך אירוע לכבוד ראש השנה ובו השתתף לראשונה מי שהיה אז סגן-הרמטכ"לרב-אלוף בני גנץ, בן למשוחררת בלזן וחבר בארגון.

בנובמבר 2010 התקיים סיור של הניצולים וילדיהם בירושלים בעקבות הצנחנים משחררי העיר העתיקה.

בשנת 2011 סיירנו עם משה חרמץ, בן הדור השני, שאביו השתחרר בברגן-בלזן, באנדרטת האש של רפפורט בהרי ירושלים ובגבעת התחמושת

באפריל 2011 קיימנו במועדון שלנו טקס  לכבוד יום השחרור עם הרצאת אורח של ד"ר דניס שרביט על שואת יהודי צרפת, ועם סיפורים אישיים של חברי הארגון על רגע השחרור שלהם. 

בחנוכה – דצמבר 2011 ערכנו מסיבה מסורתית במועדון הקהילתי ברחוב רש"י בתל-אביב.

במרץ 2012 ערכנו סיור חברים ב"יד ושם" כאורחים של אגף ההנצחה; ביקרנו בשתי תערוכות (תערוכה במלאת יובל למשפט אייכמן ותערוכת "אין משחקים ילדותיים" – עולמם של הילדים בתקופת השואה) ושמענו הרצאה על "ניצולי השואה במאבק להקמת המדינה" מפי נעמה גליל, מנהלת מחלקת ההדרכה ב"יד ושם". 

במאי 2012 קיימנו סיור חברים בירושלים בעקבות לוחמי המחתרות כולל ביקור במרכז מורשת מנחם בגין, ובסוף אוגוסט חגגנו את סיום הקיץ  והרמנו כוסית לקראת ראש-השנה תשע"ג במסגרת סיור בבית הפלמ"ח.

ב-30 בנובמבר 2012 התקיים בברגן-בלזן אירוע מיוחד לציון 60 שנה לחנוכת אתר ההנצחה ופורסמה הצהרת המורשת של ניצולי ברגן-בלזן לדורות הבאים. בין החתומים על ההצהרה – יו"ר הארגון אריאל יהלומי. כמו כן פורסמה הצהרה של בני הניצולים שנולדו במחנה העקוריםבחתימת יוכי ריץ-אולבסקי מישראל ומנחם רוזנזפט מארה"ב.

באפריל 2013 חגגנו את יום השחרור ה-68 מברגן-בלזן בדיוק בערב יום העצמאות של מדינת ישראל. הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ פרסם ברכת הצדעה לניצולי ברגן-בלזן.

בפברואר 2014 התארחו חברי הארגון במתקני התעשייה האווירית וזכו לקבלת פנים חמה ומרגשת. החברים חשו גאווה לנוכח ההישגים הגדולים והאמצעים שפותחו כאן בארץ.

באפריל 2014 חגגנו את יום השחרור, ובספטמבר 2014 קיבלנו יחד את פני השנה החדשה תשע"ה במסיבת עליזה, שבה שמענו גם על התפתחות המוסיקה החסידית.

"הקול שלנו" – "אוּנדְזֶער שְטִימֶע" החדש

משנת 2010 החל הארגון להוציא לאור עיתון בשם "הקול שלנו– OUR VOICE, וביידיש "אונדזער שטימע". שם זה נבחר כמחווה של כבוד לכתב העת "אונדזער שטימע" שיצא לאור במחנה העקורים ברגן-בלזן בגרמניה מיד לאחר השחרור, ובכך היה לכתב העת היהודי הראשון בגרמניה שלאחר השואה. העיתון משמש במה לחברים הניצולים כמו גם לבני הדור השני והשלישי. מתפרסמים בו מאמרים שנכתבים בידי חברים או חוקרים מישראל ומחו"ל. העיתון הוא בין-לאומי, ומביא חלק מהמאמרים שבו בשפה האנגלית כדי ליצור גשר עם הקוראים בחו"ל.

קשרי חוץ

הקשר עם עמותת אתרי הזיכרון בנידרזאקסן בגרמניה מתקיים באופן שוטף במשך כל השנה. יוכי ריץ-אולבסקי משמשת כנציגת הארגון בדירקטוריון בין-לאומי של העמותה בנידרזאקסן.

בשנת 2010 ביקרה בישראל אליזבט הייסטר-נוימן, מי שהייתה שרת החינוך של נידרזאקסן, האחראית על אתר הזיכרון בברגן-בלזן, נפגשה עם הנהלת הארגון והתרשמה עמוקות מפעילותו.

באוגוסט 2012 ביקר בישראל דיוויד מקאליסטר, שהיה אז ראש ממשלת נידרזאקסן בגרמניה, שבתחומה נמצא אתר הזיכרון למחנה ברגן-בלזן. הוא נפגש בירושלים עם יוכי ריץ-אולבסקי,התעניין בפעילות הארגון וביקש הצעות כיצד להרחיב את פעילות ההנצחה.

באוקטובר 2014 נפגשה יוכי ריץ-אולבסקי עם ד"ר יֶנס-כריסטיאן וַגנֶרהיו"ר החדש של עמותת אתרי הזיכרון בנידרזאקסן, שנכנס לתפקידו ב-1בספטמבר 2014. בפגישה נידונו שיתוף הפעולה והתמיכה של העמותה הגרמנית בפעילות הארגון בארץ, וההכנות לאירוע באפריל 2015 בגרמניה במלאת 70 שנה לשחרור ברגן-בלזן.

מקורות כספיים

אין לארגון כל הכנסות פרט להקצבה חד-שנתית של העמותה בגרמניה או גביות חד-פעמיות מהחברים המשתתפים בפעילות מסוימת על מנת לסייע במימונה, כגון השתתפות סימלית עבור ביקור מודרך ב"יד ושם". כל היתר, כולל אדמיניסטרציה שוטפת, טלפון, מיסים, צרכי משרד, דואר, אירועים וכנסים, זרי-פרחים בברגן-בלזן וכיו"ב הן הוצאות המוטלות על הארגון. יש לציין כי הארגון משתדל לחסוך בהוצאות אלה, וההנהלה פועלת על בסיס התנדבותי.

תרומה מיוחדת מתקבלת מדי פעם מעו"ד מיכאל פירסט, יו"ר הקהילות היהודיות בנידרזאקסן, השותף לפעילותנו בקשר לאתר המחנה. תרומה זו מאפשרת הוצאת העיתון "הקול שלנו" (אונדזער שטימע), המתעד זיכרונות, מביא חדשות ושומר על קשר עם החברים.

בארגון רשומים כיום כ-400 חברים, ניצולים בני דור ראשון, ובני דור שני ודור שלישי.

מאז שנת 2007 ועד היום נרשמו יותר מ-300 חברים חדשים בארגון! (כמעט מחצית!)

חברים נוספים נרשמים מדי חודש.